7. פרק נרחב בטיעוניהן הקדישו העותרות לנושא זכות הטיעון האפקטיבית, שלא ניתנה לעותרות לגישתן. צוין, כי מקום בו לא קיים חומר גלוי כלשהו שיתאפשר להתגונן מפניו, אזי זכות הטיעון היא למראית עין בלבד, כשהתוצאה כבר ידועה מראש ובניגוד לעקרונות המשפט המינהלי. בתימוכין באסמכתאות, נטען כי יש לבטל את ההחלטות אך משום אי-מתן זכות טיעון אפקטיבית. כן נטען, כי הרשות טעתה בשיקול הדעת כשמנעה מהעותרות קיום שימוע בעל-פה, תוך שנאמר, כי העובדה שמדובר במשטר רישוי חדש מגבירה את הצורך בהתרשמות אישית ובלתי אמצעית מהעותרות ומהאנשים העומדים מאחוריהן. אף הודגש, כי זכות הטיעון גוברת שעה שהרשות מבקשת להסתמך אך על מידע חסוי.
8. העותרות מוסיפות על כך וטוענות, כי הן גורם נחוץ ומחולל תחרות בשוק מתן השירותים הפיננסיים וכי הפסקת פעילותן תפגע בתחום כולו ובאופן דרסטי.
עיקרי טענות המשיבה
9. למול העותרות, המשיבה מפנה למידע מסווג ששימש מסד להחלטות. לגישתה, די במידע זה כדי לדחות את העתירה. נטען כי לא נפל כל פגם באופן בו הפעילה המשיבה את שיקול דעתה ביחסה לראיה המינהלית מושא מידע זה. כן הודגש, כי בבסיס ההחלטות שבלב העתירה עומד האינטרס הציבורי של מניעת פגיעה בשלום הציבור והדרת גורמים בלתי לגיטימיים משוק מתן השירותים הפיננסיים.
10. המשיבה מפנה למספר עתירות שהוגשו ביחס להחלטות שהתבססו על ראיות מינהליות בדמות מידע חסוי, אשר אף בגדרן הועלו טענות אשר לאופן קבלת החלטות בהתבסס על מידע חסוי שהועבר מן המשטרה ולאפשרות להסתמך על ראיות אלו. הובהר, כי טענות אלו נדחו ולעיתים לאחר קיום דיון במעמד צד אחד.
11. המשיבה שבה ומפנה לכך שלא אחת נקבע כי ראיה מינהלית מסוג מידע חסוי שהועבר מהמשטרה יכולה, בשים לב לתוכנה, להוביל לדחיית בקשה להענקת רישיון ולחידוש רישיון על פי החוק. עוד נטען, כי זכות הטיעון של העותרות לא נפגעה ונמסר להן מלוא המידע שניתן היה למסור בנסיבות העניין. אשר לטענת העותרות לפיה היה מקום לקיים שימוע בעל-פה נאמר, כי לא ניתן לכך טעם מבורר ולא הובהר מה יכלו העותרות להוסיף בעל-פה על הטיעונים שמסרו בכתב.
12. המשיבה אף עמדה על השיהוי בהגשת העתירה, אשר הוגשה בחלוף 59 ימים לאחר שהודע לעותרות על ההחלטות בעניינן. מועד זה חל 14 ימים לאחר המועד הקבוע בדין להגשת העתירה, ויום אחד בלבד לפני המועד שהוקצב לעותרות להפסקת עיסוקיהן. אף נטען, כי יש בכך משום חוסר נקיון כפיים מצד העותרות.