37. בית הדין האזורי יצא מנקודת הנחה כי בתקופה הראשונה של ההתקשרות (שהחלה ביום 1.9.91) הועסק המערער כעובד, ולא הוכח שוני שהצדיק את המרת מעמדו ל"קבלן". העדים שהובאו מטעם העירייה לא יכולים היו לשפוך אור על שנות ההתקשרות הראשונות, בעוד שהמערער פירט את מאפייני ההתקשרות באופן לקוני למדי. עם זאת בחקירתו הנגדית אישר כי הועסק כ"עובד" למשך שנה אחת בלבד (היינו עד ליום 30.6.92); לאחריה נערכה הפסקה של שנה בהתקשרות; וכאשר חזר לתת שירותים לעירייה לאחר הפסקה זו, סוכם על התקשרות מולו כ"קבלן" (עמ' 4 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, וכאשר המערער עצמו כלל לא העיד על כך שמאפייני ההתקשרות בשנה הראשונה היו זהים למאפייניה לאחר ההפסקה - איננו סבורים כי תחילת
--- סוף עמוד 133 ---
ההעסקה כ"עובד" מלמדת בהכרח כי יש להכיר ביחסי עבודה גם בהמשך הדרך.
38. לא הייתה מחלוקת כי למערער היה עסק עצמאי מהבחינה החשבונאית-פורמאלית (ששמו "גבי כותה - מדריך ריקודי עם"), ואף לא הייתה מחלוקת כי פעל במסגרתו לצורך מתן שירות של הדרכת ריקודי עם והרקדות (וגם שירותי הדברה, אך זאת כחלק קטן מהפעילות). במסגרת זו נתן המערער באופן קבוע ולאורך שנים רבות (החל משנת 1994) שירות של הדרכות ריקודי עם גם בקאנטרי בראשון לציון. בנוסף, נתן שירותי הרקדות נקודתיים גם ללקוחות נוספים לרבות בתי ספר אחרים, מקומות עבודה, קיבוצים ועוד. במקביל שימש כמדריך ריקודי עם גם במעמד של עובד שכיר (למשל בעיריית גבעתיים), אך לא צוין באילו שנים, באיזה היקף ובאילו מאפיינים.
המערער לא פירט מה היה היקף פעילותו מול העירייה לעומת היקף הפעילות הנוסף, אך השוואה של דו"חות הרווח והפסד שהוגשו על ידו לכלל הכנסותיו השנתיות מהעירייה (כפי שפורטו על ידי עדת העירייה) מעלה כי בשנת 2009 הכנסותיו מהעירייה היוו 44.6% מהכנסות עסקו; בשנת 2010 - 47.6%; ובשנת 2011 - 41.3% (כיוון שהכנסות העירייה כפי שחושבו על ידה כוללות מע"מ, האחוז למעשה אף נמוך יותר; רוב ההכנסות הנוספות היו ככל הנראה מקאנטרי ראשון לציון). נובע מכך שלמערער לא הייתה תלות כלכלית מובהקת בעירייה (גם אם הייתה לקוח מרכזי), והוא ביצע במקביל דברים נוספים עבור לקוחות אחרים ויכול היה לתכנן את זמנו ועיסוקיו כרצונו (פרט למחויבותו לשעות העברת השיעורים שתואמו עמו מראש).
39. לטעמי המשימות שבוצעו על ידי המערער יכולות היו להתבצע בין על ידי עובד של העירייה ובין על ידי נותן שירותים חיצוני, אך בנסיבות המקרה מכלול הנסיבות נוטה יותר לקביעה כי המערער העביר את הדרכות ריקודי העם לתלמידי בתי הספר במסגרת עסקו העצמאי, ולא כ"עובד".