45. אשר לדרך ההתחשבנות לאחר קביעתם של יחסי העבודה בדיעבד - מקובלת עלי חוות דעתה של הנשיאה, המיישמת לראשונה את הכלל החדש שנקבע במסגרת פסק דיננו, וכן מקובלות עלי קביעותיה ביחס לזכויות שנתבעו על ידי המערער. אוסיף, להבהרת השלב הראשון של השוואת עלות המעסיק לפי השכר החלופי לתמורה הקבלנית, כי השכר החלופי שנקבע למערער עומד על סך של 15,779 ₪, כאשר לכך יש להוסיף 8.33% בגין פיצויי פיטורים; 7.5% בגין הפקדה לתגמולים ואובדן כושר עבודה (כפי שאישרה גם המדינה בהתחשב בקיומו של ביטוח מנהלים פעיל טרם לכן); 6% בגין חופשה (שכן בשנה השמינית לעבודתו היה זכאי ל-22 ימי חופשה); 2% בגין מחלה (שיעור ממוצע; ראו בקשר לכך אצל דוידוב, בעמ' 126); 1.5% בגין דמי הבראה (בהתחשב בגובה שכרו לעומת שיעור דמי ההבראה במגזר הציבורי לעובדים בוותקו); 6.2% בגין אחזקת רכב (כאשר בהתחשב בזכאות לאחזקת רכב אין להוסיף הוצאות נסיעה); 7.5% בגין קרן השתלמות; 5.22% דמי ביטוח לאומי; וכן אחוז מסוים בגין הזכויות הנלוות שפורטו בעדויות (לרבות מטעם המדינה) וכוללות בין היתר את הזכות לחנייה, טלפון נייד משרדי, ביגוד, השתלמויות נופש במחיר מסובסד, החזר אגרת רישיון רו"ח, ימי בחירה והצהרה ועוד. באופן גס ומינימאלי ניתן להעריך זאת ב-3.1% נוספים (לפי 500 ₪ לחודש), כך שסך כל עלות המעסיק התיאורטית - בהתאם לשכר החלופי שהיה משולם למערער לו היה מוגדר כעובד מלכתחילה - עומדת על 47.35% בנוסף לשכר החלופי, ובהתחשב בגובה השכר החלופי - על סך כולל של 23,250 ₪.
התמורה הקבלנית עמדה על סך של 24,861 ₪ ומכאן שה"דלתא" עומדת על 1,611 ₪ לחודש (היינו, התמורה הקבלנית עלתה על עלות המעסיק בסך של
--- סוף עמוד 138 ---
1,611 ₪ לחודש). במאמר מוסגר אציין כי אמנם חלו שינויים במהלך תקופת ההתקשרות בגובה התמורה, אך המערער לא טען כי יש לבצע חישוב נפרד ביחס לכל אחת מהתקופות, ולכן החישוב בוצע מטעמי נוחות לפי נתוני החודש האחרון לעבודתו. כיוון שהתמורה הקבלנית גבוהה יותר מעלות המעסיק לפי השכר החלופי, המשמעות - כפי שהבהירה גם הנשיאה - היא שכל הזכויות הממוניות "נבלעו" בתוכה, ומשכך אין צורך לבחון אותן לגופן (כאשר בהתחשב במסקנת הנשיאה, המקובלת עלי, שהמערער לא היה זכאי בנסיבות העניין לגמול שעות נוספות - אשאיר גם אני ב"צריך עיון" את השאלה כיצד להתייחס לגמול זה במקרים אחרים, והאם/כיצד לקחתו בחשבון בעת עריכת ההשוואה).