46. אשר לפיצוי הבלתי-ממוני - מקובל עלי בנסיבות המקרה הסכום שנקבע על ידי חברתי הנשיאה, ואני מצטרפת, ככלל, להנמקותיה בקשר לכך וממילא לתוצאת חוות דעתה.
ע"ע 34665-10-17 זאב לוי - זרעים גדרה בע"מ
47. בהליך זה - ונוכח הטעמים שפירטתי בהרחבה לעיל - אינני יכולה להסכים לתוצאה אליה הגיעה הנשיאה, שמשמעותה דחייה על הסף של תביעתו של המערער בעקבות שלילת מעמדו כ"עובד" בהתבסס על עקרון תום הלב. עם זאת גם לגישתי, לאחר ניתוח הזכויות המגיעות למערער בהתאם לעקרונות שהותוו לעיל ובהתחשב בנסיבות המקרה המיוחדות והחריגות, הוא אינו זכאי לסכומים כלשהם. להלן יפורטו טעמיי.
48. התשתית העובדתית, כמו גם פסק דינו של בית הדין האזורי וטענות הצדדים, פורטו בחוות דעתה של הנשיאה. מהראיות עולה כי בין מר זאב לוי (להלן בפרק זה: המערער) לבין חברת זרעים גדרה בע"מ (להלן בפרק זה: המשיבה) התקיימו יחסי עובד-מעסיק מובהקים לכל אורך תקופת ההתקשרות ביניהם, כפי שאישרה בהגינותה גם המשיבה ומשכך אין צורך להרחיב בקשר לכך. עוד עולה בבירור מהראיות, כמו גם מקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, כי המערער - שתפקידו בתחילת ההתקשרות היה מנהל תחום ישראל ובהמשך
--- סוף עמוד 139 ---
קודם לתפקידי ניהול בכירים הכוללים אחריות על פעילות המשיבה באזורים שונים בעולם - לא "הסכים" או "אישר" את דרך ההתקשרות הפורמאלית כ"קבלן" אלא בחר, יזם ודחף לכך מטעמים שהם אך ורק שלו ולצרכיו - קיזוז הפסדים בדו"חותיו הכספיים בהתחשב בהיותו בעל משק חקלאי. המשיבה לכל היותר "נגררה" לכך (גם אם בשיתוף פעולה), וככל שהדבר היה תלוי בה, המערער מועסק היה כעובד מלכתחילה.
49. אעיר כי נוכח השלכות קביעה זו לא הסתפקתי בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי והתרשמתי ישירות גם מחומר הראיות גופו, שאכן מלמד במקרה חריג זה באופן מובהק על האמור לעיל. מהראיות עולה (וראו בקשר לכך את פירוט העדויות בסעיף 141(ב) לחוות דעתה של הנשיאה) כי המשיבה התעתדה לקלוט את המערער כ"עובד" לכל דבר ואזי פנה הוא וביקש, מטעמיו ונוכח צרכיו המיסויים לאור פעילותו הנוספת כבעל משק, כי ההתקשרות תהיה במתכונת פורמאלית של מתן שירותים כנגד חשבונית, כפי שהיה גם במקום עבודתו הקודם.
בהתאם, סיכמו הצדדים (והדברים עולים ממכלול הראיות, לרבות ההסכם שנחתם בין הצדדים עם תחילת ההתקשרות והחשבוניות שהונפקו על ידי המערער מדי חודש בחודשו) כי הסכום החודשי שיקבל המערער מהמשיבה יורכב משכרו החודשי המוסכם (שכונה "תשלום") ועמד (נכון לסוף התקופה) על 23,150 ₪, ועליו יתווספו זכויות סוציאליות אותן קיבל בכסף מדי חודש בחודשו וחושבו (כפי שנרשם במפורש בחשבוניות שהנפיק המערער עצמו) לפי הרכיבים הבאים: 8.33% בגין "פיצויים", 7.5% בגין קרן השתלמות, 5% בגין גמל, 5% בגין "ביטוח לאומי", 2.5% בגין "אובדן כושר עבודה", וסך של 292.5 ₪ בגין "הבראה". זכויות חופשה ומחלה ניתנו למערער מעבר לכך בפועל, וכך גם זכויות נוספות כשל "עובד" (לרבות קידומים, רכב צמוד, אופציות ושימוע טרם פיטורים) כפי שיפורט להלן. מבחינה מהותית נשמרו לפיכך עיקר זכויותיו של המערער כ"עובד" גם בזמן אמת, וההעסקה כנגד חשבונית הייתה פיקציה בלבד מטעמיו.