--- סוף עמוד 140 ---
50. מהנימוקים שפורטו על ידי בהרחבה לעיל, אינני סבורה כי עקרון תום הלב יכול לגבור על קוגנטיות המעמד. משכך, ולמרות שנסיבות המקרה הן אכן חריגות במיוחד, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה נדיר המצדיק להפעיל את האפשרות התיאורטית שהועלתה בעניין בוכריס ולקבוע כי המערער אינו "עובד". עלי ליישם לפיכך ביחס למערער את הכלל החדש שנקבע על ידינו ביחס לדרך חישוב זכויותיו של מועסק שנקבע בדיעבד כי הוא "עובד".
51. אשר לשכר החלופי - במקרה זה אין קושי לקבעו, שכן הצדדים הצהירו עליו במפורש במסגרת החשבוניות החודשיות, לצד השורה הראשונה שכונתה "תשלום" וממנה נגזר התשלום בגין הזכויות הסוציאליות. כיוון שעולה מהראיות כי "תשלום" זה הוא אכן השכר החוזי המוסכם בגין עבודת המערער (ולא מניפולציה של המעסיק), אין סיבה שלא לתת לכך תוקף. בהתאם, השכר החלופי עומד על סך של 23,150 ₪. לא מצאתי ממש בטענת המערער כי שכרו עמד למעשה על 35,101 ₪ ופוצל באופן פיקטיבי מטעמי המשיבה לרכיבים שונים. מעבר לעדויות מטעם המשיבה שהתקבלו כמהימנות על ידי בית הדין האזורי, ראיה נוספת לכך היא שכרו של עובד מקביל בכיר יותר וותיק יותר (באופן משמעותי), ששכרו החודשי (כולל רכיב שעות נוספות גלובליות) עמד על סך של 24,885 ₪. עם זאת ראוי להדגיש כי קביעה זו נכונה להליך הספציפי נוכח התשתית הראייתית המובהקת שהובאה בו ומלמדת כי הדברים נעשו בדרך זו ביוזמת המערער ומטעמיו, ודרך כלל אין לקבוע את השכר החלופי רק לפי הסכמה בכתב או חלוקת התמורה החודשית לרכיבים.
52. השלב הראשון הוא השוואת עלות המעסיק לפי השכר החלופי לתמורה הקבלנית, בהתאם לעקרונות שפורטו לעיל. השוואה זו קלה בנסיבות המקרה שכן הדרך בה חושבה התמורה הקבלנית ששולמה למערער הלכה למעשה היא תוך התבססות על השכר החלופי והוספת עלותן של הזכויות הסוציאליות הרלוונטיות למקום העבודה, היינו פיצויי פיטורים (8.33%), תגמולים ואובדן כושר עבודה (7.5%), קרן השתלמות (7.5%), הבראה (292.5 ₪ לחודש בהתאם לתחשיב שערכו הצדדים אותה עת, ולא נטען כי סכום זה לא שיקף את מלוא הזכות) ודמי ביטוח לאומי (5% בהתאם לתחשיב שערכו הצדדים, ולא נטען כי לא שיקף את מלוא הזכות). חופשה, מחלה והוצאות נסיעה אין לקחת בחשבון
--- סוף עמוד 141 ---
בנסיבות המקרה המיוחדות, שכן המערער נהנה מזכויות אלה בפועל בדומה לכל עובד (אנו למדים זאת הן מהעדויות והן מכך שהזכות לימי חופשה וימי מחלה, בתשלום מלא ובהיקפים העולים על המינימום הקוגנטי, צוינה במפורש בהסכם ההתקשרות בין הצדדים; אשר להוצאות נסיעה - במקומן קיבל המערער רכב צמוד לשימושו, שהוצאותיו שולמו על ידי המעסיק). קיימת לפיכך זהות מוחלטת בנסיבות המקרה בין עלות המעסיק לפי השכר החלופי לבין התמורה הקבלנית. משכך, לא נותרת יתרה לתשלום בגין הזכויות הסוציאליות הממוניות שאמורות היו להשתלם במהלך תקופת העבודה וסיומה, וגם לא נדרשת בדיקה פרטנית של הזכאות להן ושיעורן (כאשר גם בעניין זה, אני מותירה את גמול השעות הנוספות ב"צריך עיון").