53. מעבר לצורך אציין כי המערער תבע במסגרת תביעתו פיצויי פיטורים, תגמולים וגמול שעות נוספות. אין חולק כי המערער פוטר, ולכן זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לשכרו האחרון. עם זאת המערער קיבל מדי חודש סך שווה ערך ל- 8.33% מהשכר החלופי על חשבון פיצויי פיטורים. כיוון שלא טען ששכרו עלה לאורך התקופה באופן המביא לפער בין תשלום חודשי זה לבין זכאותו החוקית לפיצויי פיטורים - ממילא זכאות זו "מתאפסת". כך גם בנוגע לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לתגמולים, שכן קיבל מדי חודש סך שווה ערך ל - 5% מהשכר החלופי על חשבון "תגמולים", וזהו גם השיעור שנתבע על ידו בכתב תביעתו ובתצהירו.
רכיב התביעה האחרון הוא לגמול שעות נוספות (בסך של 728,524 ₪). בית הדין האזורי דחה תביעה זו הן מחמת שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה) אינו חל על המערער והן מחמת שלא שוכנע שהמערער עבד בשעות נוספות. בהקשר זה די בקביעה, שלא מצאתי הצדקה להתערב בה, לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על עבודת המערער, שכן הוא נכלל בחריג המנוי בסעיף 30(א)(5) לו העוסק בתפקידי הנהלה או תפקידים המחייבים מידה מיוחדת של אמון אישי (בין היתר נוכח שהותו כ-30% מזמנו בחו"ל, כך לפי עדותו, מבלי להעביר דיווחי שעות כלשהם בתקופה זו). לא נעלם מעיני בהקשר זה כי העובד המקביל והבכיר יותר קיבל כחלק משכרו גמול שעות נוספות גלובאליות, אך אין משמעות הדבר בהכרח כי החוק חל על אותו עובד, וממילא כל מקרה נדון לפי נסיבותיו. לאור מסקנתי
--- סוף עמוד 142 ---
כי המערער אינו זכאי לגמול שעות נוספות, אין צורך כי אבחן את השאלה כיצד הייתי מתייחסת לגמול האמור בהתחשב בכך שלא הובא בחשבון בעת עריכת התחשיב.
54. אשר לפיצוי הלא-ממוני: מהראיות עלה כי המשיבה התנהגה כלפי המערער בכל דבר ועניין כאילו מתקיימים ביניהם יחסי עובד-מעסיק, כך שלמעשה לא נפגעו זכויותיו גם בהיבט הלא-ממוני. מעבר לכך שהמערער היה חלק בלתי נפרד ממרקם החיים הארגוניים במשיבה לרבות מבחינה אישית וחברתית, המערער לא טען כי לא קיבל חופשה או זכות למחלה (וגם לא תבע פיצוי בגין רכיבים אלה, שזכותו לקבלתם בעין נכללה במפורש בהסכם ההתקשרות, בהיקף העולה על המינימום הנקוב בחוק); אין חולק כי המערער קודם פעם אחר פעם לאורך שנות עבודתו במשיבה (תפקידיו השונים פורטו בסעיף 12 לתצהירו); המערער קיבל את כל ההטבות כשל עובד (דוגמת טלפון נייד, ארוחות ואש"ל בעת שהותו בחו"ל) וכן מענקי תמרוץ ואופציות למניות בחברת האם; המערער קיבל רכב צמוד של המשיבה לשימושו תוך שהמשיבה נושאת בכל הוצאותיו; המערער לקח חלק בכל פעילויות הרווחה שנערכו לעובדי המשיבה; וטרם פיטוריו נערך למערער שימוע כהלכתו, נעשה ניסיון לאתר לו תפקיד חלופי (שכן תפקידו התייתר) ואף ניתנו לו חודשיים הודעה מוקדמת. בנסיבות חריגות אלה, ולאור התשתית העובדתית הבלתי-שגרתית המלמדת באופן מובהק כי המערער אכן קיבל הלכה למעשה זכויות כשל "עובד" לאורך כל תקופת עבודתו, לא נפגעו זכויותיו של המערער גם בהיבט הלא-ממוני, ומשכך הוא אינו זכאי לפיצוי בגין כך.