55. אשר להיבט ההרתעתי שאמור להילקח בחשבון בעת קביעת הפיצוי הלא-ממוני: כפי שעולה מהפירוט לעיל מדובר במקרה חריג במיוחד, בו הדרישה החד-משמעית לביצוע הסיווג המוטעה הייתה של המערער, לצרכיו שנועדו להשגת יתרונות מס. רווחתו של המערער לא נפגעה כהוא זה כתוצאה מדרך העסקתו, שכן מבחינה מהותית התייחסה אליו המשיבה כאל עובד לכל דבר והוא קיבל את זכויותיו הסוציאליות (בין בעין ובין בתשלום). המערער מנסה לזקוף לחובת המשיבה את העובדה שבהסכם ההתקשרות לא נכלל "סעיף גדרון" (היינו סעיף הקובע כיצד יחושב השכר החלופי ככל שתוגש תביעה להכרה ביחסי עובד-מעסיק וכן אפשרות קיזוז), אך לטעמי עובדה זו תומכת
--- סוף עמוד 143 ---
דווקא בגרסת עדי המשיבה, כי באותה עת המשיבה הייתה חברה קטנה יחסית שהתבססה על יחסי אמון אישיים ומשכך נתנה הסכמה לבקשת המערער. גם העובדה שהודגשה על ידי המערער, לפיה לא נרשם בהסכם שהגדרתו כ"עצמאי" נעשתה לבקשתו - תומכת לטעמי דווקא בגרסת המשיבה על כך שהדברים נעשו בתום לב מבחינתה. בנסיבות אלה, חוש הצדק מתקומם כנגד תביעה שיש בה משום ניצול של דיני העבודה שלא למטרתם. במקביל לא ניתן להתעלם מכך שהמשיבה הייתה מודעת לכך שהיא מסווגת את המערער באופן שאינו משקף את מעמדו האמיתי, ואף הייתה מודעת לכך שהסיווג המוטעה נועד לצורך השגת הטבות מס. מתצהירי המשיבה אף עלה כי שיתפה פעולה עם המערער לאורך תקופת ההתקשרות בהיבטים נוספים כדי למקסם את יתרונות המס שלו (וכדוגמא בעת הקצאת אופציות, ובעת העברת התשלום לחברה בע"מ מטעמו החל משלב מסוים), ואף הגישה חוות דעת מטעמה לפיה היקף המיסים ש"נחסכו" על ידי המערער כתוצאה מסיווגו המוטעה עמד על סך של 565,000 ₪ רק בשבע השנים האחרונות להתקשרות. ראוי לפיכך להרתיע מעסיקים גם מ"שיתוף פעולה" כאמור, שיש בו כדי לפגוע בציבור כולו.
בשקלול השיקולים, שוכנעתי כי חוסר תום לבו של המערער גובר בנסיבותיו החריגות של המקרה על הצורך בהרתעת המשיבה (או ציבור המעסיקים בכלל), באופן שאינו מצדיק לפסוק לזכותו פיצוי כלשהו. אשר לציבור המעסיקים בכלל - אני סבורה כי הצורך בהרתעה רוחבית נמוך יחסית בנסיבות המקרה, שכן דרישת המערער נבעה מנסיבות אישיות וספציפיות שלו. אשר למשיבה - ניתן לאפשר לה ליהנות מהספק ולהניח שלמדה את לקחה ולא תחזור שוב על הסכמות דומות (וככל שתעשה כן, תהא הצדקה לפסיקת פיצוי הרתעתי כנגדה ואף בשיעור נכבד). עם זאת ראוי להדגיש כי מדובר בנסיבות עובדתיות חריגות במיוחד בהן הצליח המעסיק להוכיח כי קיימת הצדקה שלא לפסוק פיצוי בלתי-ממוני כלל, על אף שברירת המחדל, כפי שפירטתי בחלק הכללי, אמורה להיות פסיקתו של פיצוי כאמור.