בדיוק כפי שאנו מעוניינים, ובצדק, להרתיע מעסיקים מהתנהלות לא הולמת כלפי עובדים, ולפיכך פוסקים במקרים המתאימים פיצויים ו/או הוצאות ברף הגבוה, יש לנהוג באותה אמת מידה גם לגבי מועסקים, אשר מתברר בתום ההליך שהם הגישו את התביעה, וניהלו את ההליך בחוסר תום לב מובהק.
המטרה שלנו צריכה להיות הרתעה ומניעה, ככל האפשר, של קיום הליכי ערעור לא מוצדקים, ומניעת ניצול לא מוצדק את העובדה כי דלתו הפתוחה של בית הדין לעבודה מאפשרת לכל אחד לטעון ו/או לערער בשלבי ההליך השונים. לכן, לאור הנימוקים להחלטה במקרה של מר לוי, אני חושב שצריך להגדיל את סך ההוצאות שנפסקו לחובת המועסק בתיק, ולפסוק שעליו לשלם הוצאות נוספות בסך של 15,000 ₪ בגין הוצאות ניהול הליך הערעור בבית הדין הארצי.
4. וכהערת סיום-
אני מבקש לטעון, כי יש לשנות בהגדרות החקיקתיות ובשימוש בשלבי ההליך המשפטי (כתב התביעה ואילך) את המושג "עובד" למושג "מועסק."
השימוש במלה "עובד" למעשה קובעת מראש סטטוס, עוד לפני שהוכח האם עסקינן ב"עובד", "עובד עצמאי", "פרילנס", "נותן שרות", "משתתף חופשי" וכיו"ב. השינוי המוצע אינו סמנטי כלל ועיקר, ומשקף נכונה, לדעתי, את עיקרי הנימוקים לחוות דעתה של הנשיאה, אשר כאמור אני תומך בעמדה זו. לסיכום נקודה זו אציין, כי כפי שנתקבלה בזמנו, עקב נסיבות הזמן והתפיסות החברתיות החלטה מוצדקת לשנות את המושג "מעביד" ל"מעסיק", מוצע לשנות כצעד משלים לפסק דין זה את המושג "עובד" למושג "מועסק".
--- סוף עמוד 186 ---
סוף דבר
ע"ע 15868-04-18 (גבריאל כותה – עיריית רעננה) וע"ע 12372-04-18 (עיריית רעננה – גבריאל כותה) –
על דעת כלל חברי המותב, ערעורו של מר כותה נדחה במלואו, וערעור העירייה מתקבל בחלקו, לאור קביעתנו כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין מר כותה לבין העירייה, אולם התביעה להשבה נדחתה.
בשים לב לכלל נסיבות העניין - אין צו להוצאות בערעור.
ע"ע 7338-10-17 (דן רבין – מדינת ישראל-משרד המשפטים) –
על דעת כלל חברי המותב על המדינה לשלם למר רבין פיצוי לא ממוני בסך של 120,000 ₪ וזאת בהתאם לעקרונות החדשים לדרך ההתחשבנות בעת הכרה ביחסי עובד-מעסיק בדיעבד כפי שפורטו בסעיפים 63-73 וכן 122-125 לחוות דעתה של הנשיאה וירט-ליבנה ובסעיפים 12-27 וכן 44-46 לחוות דעתה של השופטת דוידוב-מוטולה. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום.
בנוסף, המדינה תשא בהוצאות ההליכים בשתי הערכאות, בסך של 30,000 ₪.