--- סוף עמוד 72 ---
והגופים המפוקחים, מחד גיסא, ומאידך גיסא מחזקים את ההצדקה להחיל את הדין החל על כלל עובדי המדינה, לרבות האפשרות לקזז את הזכויות הסוציאליות מן התמורה הקבלנית ששולמה לעובד שהוכר בדיעבד. לעמדת הממונה, בנסיבות חריגות בלבד, שבהן יוכח כי נגרם למועסק נזק כתוצאה מהעסקה שאינה אותנטית, וכי המדינה נהגה בחוסר תום לב כשלא הכירה ביחסי עבודה, בסמכותם של בתי הדין לעבודה לפצות את העובד בפיצוי סביר וחד פעמי בגין נזק לא ממוני שנגרם לו מאי ההכרה בו כעובד מדינה. אשר לגופים הנתמכים והמתוקצבים שחל עליהם סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, טען הממונה, כי מצטרפים שיקולים נוספים וביניהם חריגות השכר הרבות שפשו בקרב גופים אלו, אשר בגינם יש להקפיד על קיום הוראותיו של סעיף 29 לחוק, גם כשמדובר בהכרה בדיעבד ביחסי עבודה. כך, שגם במקרים אלו מוסמך ומחויב הממונה לקבוע מהו ההסכם שיחול על הצדדים במקום ההסכם הנוגד את סעיף 29 לחוק, לרבות חובת השבה שתחול על הכספים החורגים ששולמו לעובד. הממונה הוסיף, כי סעיף 29 הוא דין ספציפי הגובר על חוק כללי, על כן אין מקום להחיל במקרים בהם נעשה שימוש בסמכות מכוח סעיף 29 את הגישה ההרתעתית. לגישת הממונה, שמירה על עקרונות סעיף 29 יחד עם סמכות בית הדין לפסוק פיצוי חד פעמי בנסיבות המתאימות, יוצרות הסדר מאוזן, סביר וראוי, וגישה זו תיצור הרתעה מקסימאלית - הן נגד ניסיון לעקוף את מסגרות התקציב והן נגד התקשרות קבלנית שיש בה כדי לפגוע בעובד החלש.
לגופו של התיק, צירף הממונה תחשיב לשכרו של מר כותה שערכו הגורמים המקצועיים ביחידת האכיפה במשרד האוצר.
92. מר כותה טען, במסגרת סיכומי התשובה שהגיש, כי אף אם עמדתו העקרונית של הממונה תתקבל, הרי שאין להחילה בעניינו, מאחר שהתחשיב שערך הממונה מבוסס על נתונים עובדתיים שגויים, וחסרה בו התייחסות לזכויות שונות להן הוא זכאי.
93. העירייה טענה, כי עמדת הממונה מתיישבת ומחזקת את טענותיה כי בנסיבות המקרה דנן, מעבר לפסיקה אודות קיזוז והשבה, ישנה גם אי חוקיות בתשלום עודף התמורה הקבלנית, משהדבר מנוגד להוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. לשיטת העירייה, אכן, ככלל, אין מקום להחיל את הגישה המרתיעה בגופים מתוקצבים כמו העירייה, אשר יוצרת תמריץ הפוך למגמה של שמירת כספי הציבור. בנוסף, ומטעמי זהירות, נטען כי גם אם תתקבל טענתו העקרונית של הממונה כי בנסיבות חריגות ניתן לפסוק פיצוי סביר וחד פעמי, הרי