ע"ע 12372-04-18 (עיריית רעננה – גבריאל כותה)
טענות הצדדים בערעור
88. העירייה טענה, בערעור שהוגש על ידה, כי שגה בית הדין האזורי בעצם הקביעה כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים. כן שגה בכך, שלאחר שהכיר ביחסי עובד ומעסיק, דחה את התביעה שכנגד שהגישה העירייה, כאשר לטענתה הדבר מנוגד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, אשר אינו מאפשר תשלום התמורה הקבלנית העולה על עלות השכר כעובד. לחלופין נטען, כי שגה בית הדין האזורי בכך שהקל עם מר כותה, על אף שהלה פעל בחוסר תום לב משווע, ועל כן יש לקבל את טענת הקיזוז ו/או התביעה שכנגד שהגישה העירייה. לחלופי חילופין נטען כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי אין לראות במר כותה כעצמאי.
89. מר כותה טען מנגד, כי צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק בהתאם למבחנים השונים שנקבעו בפסיקה. עם זאת, שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי הוא אינו זכאי לזכויות הכספיות בגין כך, כפי שפורטו בכתב התביעה. לטענתו, היה על בית הדין לקבוע כי יש לחשב את זכויותיו הסוציאליות לפי "הגישה ההרתעתית", מאחר שהעירייה ידעה כי הוא עובד שלה, ובתחילת העסקתו אף ניתן לו תלוש שכר. לחילופין נטען, כי גם אם אין מקום להפעלת הגישה ההרתעתית, הרי שהיה על בית הדין לקבוע כי הבסיס לחישוב זכויותיו הוא השכר ששולם לו על ידי העירייה. אשר לטענת העירייה בעניין חוק יסודות התקציב – יש לדחותה על הסף, משעה שהעירייה עצמה טוענת כי עובדים נוספים המועסקים על ידה בתפקיד כמו שלו, השתכרו שכר גבוה.
--- סוף עמוד 71 ---
עמדת הממונה על השכר
90. בהתאם להחלטת בית דין זה מיום 19.8.18 נדרשה עמדתו של הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן גם – הממונה) בנושאים הנדונים בהליך. עמדת הממונה ניתנה ביחס לשלושת ההליכים במשותף. להלן תובא עמדתו העקרונית של הממונה בתמצית, והתייחסות הצדדים להליך זה (מר כותה ועיריית רעננה) לעמדתו.
91. לעמדת הממונה, פסקי הדין המנחים שניתנו בסוגיית מאזן הזכויות והחובות שבין צדדים ליחסי עבודה שהוכרו ככאלה בדיעבד, דנו בקשר למעסיקים פרטיים ולא נתנה בהם הדעת לשיקולים מיוחדים שיש לשקול בנוגע להעסקה במגזר ציבורי, לרבות תנאי הקבלה, העסקה והשכר אשר כפופים לכללים שישנם במדינה ובגופים מתוקצבים. כך גם יש לתת את המשקל הראוי לאינטרסים של הציבור, וביניהם הגנה על הקופה הציבורית ושמירה על ערך השוויון בקבלה לשירות הציבורי ובתנאי השירות עצמם. עוד לעמדת הממונה, מאחר שהמדינה פועלת למיגורם של התקשרויות קבלניות שאינן אותנטיות, אין הצדקה להטלת סנקציה כספית על המדינה שמטרתה הרתעה מפני התקשרות שכזו. משכך, במקרים של הכרה בדיעבד ביחסי עבודה, יש להקפיד על כללי התשלום בשירות המדינה, לרבות באמצעות קיזוז, במצבים שבהם התמורה הקבלנית ששולמה מגלמת את עלות הזכויות הסוציאליות הניתנות לעובד מדינה מקביל. בנוסף, עמד הממונה על ההסדר הייחודי הקבוע בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, הכולל פעילות אכיפה של הממונה וזאת על מנת לשמור על ריסון תקציבי, על אחידות ועל שימוש ראוי בכספי ציבור. לעמדת הממונה, התקשרות קבלנית בגופים מפוקחים נועדה פעמים רבות כדי ליצור "מסלול עוקף" למגבלות השכר בגופים אלה, ועל כן נודעת חשיבות יתירה לפעילות הממונה, לרבות מתן הוראות של חובת השבת שכר חורג. לטענת הממונה, פגיעה בסמכות הממונה בהקשר זה, עלולה ליצור פרצות במסגרות השכר בגופים המפוקחים, וליצור תמריץ להעסקה קבלנית שאינה אותנטית, במקום להרתיע מעסיקים מפני ההעסקה כזו. במסגרת העמדה פירט הממונה אודות פועלה של המדינה לצמצום התקשרות קבלנית שאינה אותנטית, וכן נמנו יתרונותיו של העוסק העצמאי על פני עובד מן המניין במדינה ובגופים המפוקחים, אשר לטענת הממונה יש בכך כדי להשליך על הגישה בה יש לנקוט במקרים שבהם הוכרה המדינה בדיעבד כמעסיקה. לטענת הממונה, יתרונות אלו מצטרפים לשיקולים הנוספים אשר לאורם פוחתת ההצדקה לנקוט גישה מרתיעה כלפי המדינה