--- סוף עמוד 69 ---
שלא בהתאם להליכי מכרז כמקובל, אין זה אומר כי הוא אינו זכאי לשכר, בהתאם לכללים המתייחסים לעובדי עירייה במעמדו; התנהלות מר כותה עולה כדי חוסר תום לב, אך אינה עולה כדי חוסר תום לב קיצוני השולל את הקביעה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעסיק, מה גם, שלא הוכח כי ניתנה בידיו בחירה חופשית אמיתית בנוגע לאופן העסקתו.
84. אשר לזכאותו של מר כותה לזכויות סוציאליות מכוח חוקי המגן קבע בית הדין האזורי, כי העירייה לא הוכיחה את טענתה שיש לחשב את שכרו של מר כותה על פי "דירוג חברה נוער וקהילה", אלא יש לחשב את השכר כעובד בהתאם לשכר ששולם למורים "בחוזה מיוחד", היינו לפי 60 ₪ לשעת עבודה. על כן, ומאחר שהעירייה טענה כי יש להוסיף 50% לשכר שמשולם לעובד שכיר בגין הזכויות הסוציאליות המשולמות, ומאחר שהעירייה שילמה למר כותה תמורה בסך 90 ₪ בעוד שהשכר השעתי שהיה משולם לו כעובד עמד על סך 60 ₪ - מכאן, שהוא קיבל את מלוא הזכויות הסוציאליות בשיעור 50%, במסגרת התמורה השעתית ששולמה לו.
85. בנוסף לכך דחה בית הדין האזורי את התביעה לפדיון ימי מחלה, לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.
טענות הצדדים בערעור
86. מר כותה טען, כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי הוא אינו זכאי לזכויות כספיות כעובד העירייה, משעה שהתמורה ששולמה לו כללה את הזכויות הסוציאליות שהיו משולמות לו אילו היה מוגדר כעובד שכיר מלכתחילה. לטענתו, בהתאם לפסיקה הנטל להוכחת השכר החלופי מוטל לכתפי העירייה, וככל שנטל זה לא הורם, הרי שהשכר שקיבל בפועל הוא זה שצריך להיות הבסיס לחישוב זכויותיו הסוציאליות, ולא כפי שקבע בית הדין האזורי. עוד נטען כי שגה בית הדין האזורי בכך שדחה את תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, ובחיובו בתשלום הוצאות משפט לעירייה חרף העובדה שהתקבלה תביעתו להכרה ביחסי עובד ומעסיק ודחיית התביעה שכנגד.
87. העיירה טענה מנגד כי תביעתו של מר כותה היא חסרת תום לב, מאחר שנהנה במשך עשרות שנים מצורת התקשרות קבלנית, לאחר שביקש וקיבל תמורה קבלנית עודפת. בכל מקרה אין מקום לתשלום נוסף למר כותה, מאחר שמדובר
--- סוף עמוד 70 ---
בתשלום הנגוע באי חוקיות לפי חוק יסודות התקציב. כן נטען, כי העירייה זכאית לקזז את כל מה שתבע מר כותה מהתשלום העודף ששילמה לו בהתאם "לגישה החישובית" שנקבעה בעניין ענת עמיר ובעניין שחר צרפתי. העירייה הוסיפה, כי עמדה בנטל ההוכחה ביחס לשכר החלופי. עוד טענה העירייה, כי בדין נדחתה התביעה לפדיון דמי מחלה. לבסוף נטען, כי צדק בית הדין האזורי בקביעתו שהפסקת ההתקשרות בין הצדדים נעשתה ביוזמת מר כותה.