--- סוף עמוד 78 ---
בכר) הוחלפו תכתובות שבהן טען כי במקרה שלו מהווה השינוי פגיעה במעמדו.
ח. כאמור לעיל, ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה ביום 16.11.2012, ולמר רבין שולמו דמי הודעה מוקדמת שחושבו לפי 191 שעות - המכסה המקסימלית שאושרה ובהתאם לתעריף המוסכם - 135 ₪ לשעה בתוספת מע"מ.
104. מר רבין טען בתביעתו, כי הועסק קרוב ל-8 שנים כמנהל מחלקת ניהול תקין ביחידת רשם העמותות ברשות התאגידים (להלן גם – היחידה), ועל אף שהוחתם על הסכם למתן שירותים ודיווח על הכנסתו באמצעות חשבוניות מס, בפועל הוא היה עובד מדינה לכל דבר ועניין. מר רבין טען כי פוטר, ולחלופין כי נאלץ להתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה. מקום העבודה אף המשיך להתנכל לו גם לאחר סיום העסקתו, תוך שהוא גורם לו נזקים כלכליים ותדמיתיים.
105. המדינה עתרה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, היעדר עילה והיעדר יריבות. לגופו של עניין טענה המדינה, כי בין הצדדים כלל לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק; ההסכמים שנחתמו על בסיס קבלני נחתמו ככאלה ביוזמת מר רבין, שאף סירב להצעה להיקלט כעובד מדינה; התביעה הוגשה בחוסר תום לב קיצוני. לחלופין, העלתה המדינה טענת קיזוז והשבה. אשר לטענות מר רבין הנוגעות לתקופה שלאחר סיום היחסים החוזיים, הבהירה המדינה, כי אין כוונה להתנכל לו, וכי ההתייחסות אליו עניינית ומקצועית. למעשה, ההנחיה שניתנה לעובדי משרד המשפטים שנמצאים עם מר רבין בקשר חברי, היא לא להפלותו לטובה .
פסק דינו של בית הדין האזורי
106. תחילה קבע בית הדין האזורי כי בהתאם למכלול הראיות מתקיימים בעניינו של מר רבין מאפיינים מובהקים של "עובד", ואילו הסממנים המעידים על התקשרות הנושאת אופי קבלני הם טכניים ומינוריים, ואין בהם לשנות המסקנה כי מר רבין היה במהלך כל ההתקשרות "עובד" של משרד המשפטים, ובין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק.
107. אשר לשאלת תום הלב של מר רבין, דחה בית הדין האזורי את טענת המדינה כי מר רבין פעל בחוסר תום לב קיצוני בהגשת התביעה עת סירב לאפשרות להיקלט
--- סוף עמוד 79 ---
כעובד מדינה, בניסיונו לאחוז בחבל משני קצותיו: ליהנות מיתרונות מעמדו כקבלן פנימי ובראשם שכרו הגבוה, חופש הפעולה וגמישות ההעסקה - מחד גיסא, וליהנות מיתרונות הכרוכים במעמדו של עובד מדינה - מאידך גיסא. בית הדין האזורי נימק את קביעתו בכך, שבהתאם לפסיקה חוסר תום לב לעולם לא יגבר על קוגנטיות היחס, וכן על כך שהמדינה לא סתרה את גרסת מר רבין שלפיה לא הוצע לו בתחילת ההתקשרות להיקלט כעובד מדינה, ואין ראיה שכלל ניתנה לו אפשרות לבחור בין מעמד של עובד לזה של נותן שירות. בית הדין האזורי קבע איפוא, שלא הוכח כי מר רבין פעל בחוסר תום לב, וציין שגם אם היה סבור אחרת – אין בכך כדי להשליך על הסטטוס האמיתי שלו כעובד. עם זאת, בית הדין האזורי הוסיף כי "אין לנו ספק שלאור מקצועו והשכלתו התובע היה מודע לצורת ההתקשרות – על יתרונותיה וחסרונותיה – בעת חתימתו על החוזה, במשך תקופת ההתקשרות ובסופה. כמו כן אין להתעלם מהעובדה שלתובע הוצע בסופו של יום להיקלט כעובד מדינה אך הוא סירב. משכך עלינו לבחון את זכאות התובע לסעדים הנתבעים הנובעים ממסקנתנו בדבר יחסי עובד ומעסיק, ומהו השכר הראוי שלפיו יחושבו אלה".