108. אשר לשכר שעל בסיסו יש לחשב את הזכויות הסוציאליות, ציין בית הדין האזורי, כי התמורה האחרונה של מר רבין עמדה על 135 ₪ לשעה, לא כולל מע"מ. מר רבין הפנה להוראות החשב הכללי למשרד האוצר בדבר "תעריפי התקשרות עם נותן שירותים חיצוניים" מיום 9.1.2012, שלפיהן שעת עבודה של רואה חשבון מגיעה עד 241 ₪ בצירוף מע"מ, וטען כי הגם שתעריף זה הוא המרבי, התמורה שקיבל מגיעה כדי מחצית ממנו ועל כן אין מניעה לראות בה "שכר ראוי". המדינה טענה מנגד כי השכר שסוכם, הוגדר ושולם למר רבין, היה גבוה לאין שיעור מהשכר המשולם לעובד מדינה, ומכאן שיש לקזז את הפרשי הסכומים. אשר לטענה כי שעת עבודה של רואה חשבון מגיעה לכדי 241 ₪, השיבה המדינה, כי לא הוכח שהוא עומד בגדר תקנון כספים ומשק של מדינת ישראל - תקנות התק"ם - הרלוונטיות, המסדירות תשלום ליועצים חיצוניים. עוד נחלקו הצדדים בשאלת יישום הגישה ההרתעתית בענייננו. מר רבין עתר ליישום הגישה ההרתעתית וחישוב זכויותיו לפי התמורה הקבלנית, והמדינה עתרה לחישוב הזכויות לפי סימולציית השכר שהוגשה על ידה, ולמעשה לקיזוז והשבה.
109. בית הדין האזורי קבע כי המקרה דנן לא נופל לגדר המקרים שבהם מוצדק ליישם את הגישה ההרתעתית, מהטעמים הבאים: לא ברור כי המדינה ידעה
--- סוף עמוד 80 ---
בעת ההתקשרות כי מי שהיא בחרה להעסיקו כקבלן הוא בעצם עובד, ובכל זאת החליטה לעטות על היחס שביניהם כסות של מזמין-קבלן, ולא מן הנמנע שנכון לתחילת ההתקשרות, בשנת 2005, סברה המדינה שלגיטימי להוציא למיקור חוץ שירותי ראיית חשבון ביחידה; מר רבין הוא רו"ח במקצועו ובהשכלתו. מי אם לא עובד כמותו היה מודע ליתרונות והחסרונות הגלומים במתכונת העסקתו; מר רבין קיבל על פי ההסכם 135 ₪ לשעה בתוספת מע"מ, ומדובר בתמורה גבוהה ביחס לעובדי מדינה; אין מחלוקת שבסופו של יום הוצע למר רבין להיקלט כעובד מדינה והוא סירב.
110. נוכח מסקנתו זו פנה בית הדין האזורי לבחון האם הוכחו נתונים שיש בהם לבסס את שכרו החלופי הראוי של מר רבין. בית הדין ציין, כי על פי הנפסק בעניין שחר צרפתי ובעניין ענת עמיר, במקרים שבהם אין צידוק ליישום הגישה ההרתעתית ולחישוב זכויותיו של מי שהתברר בדיעבד שהוא עובד על בסיס שכרו הכולל – על החישוב להיעשות על בסיס שכר מופחת אך ורק ככל שיש נתונים מוכחים על כך.
111. המדינה צירפה שתי סימולציות שכר שערכה וכן תלוש שכר של עובד באותה דרגה, בכירות, ניסיון והיקף משרה זהה לשל מר רבין, אלא שמר רבין עתר לחישוב זכויותיו שלא על פי הסימולציות ולא על פי תלוש השכר של העובד/ת. לשיטתו, יש להשוות את תנאי שכרו לתנאי השכר של היועצת המשפטית ברשות התאגידים, המועסקת בחוזה בכירים, עמה חלק את התפקיד. בית הדין האזורי דחה את טענות שני הצדדים ובחר להסתמך על ראיה בדמות תלוש השכר של עובדת, שלגביה אין מחלוקת שהיא עובדת מדינה ומועסקת באותה יחידה, גם היא רואת חשבון במקצועה, בדרוג הכלכלנים ובדרגה 42ב'. בהתאם לכך ערך בית הדין האזורי תחשיב אשר הביא לבסוף למסקנה, כי יש עדיין פער משמעותי לזכות התמורה שמר רבין קיבל. הפער הקיים בין התמורה שקיבל לחודש: 25,110 ₪ (עבור 186 שעות) או 24,861.6 ₪ לפי 184.16 שעות, לעומת עלות העסקתו המוערכת כעובד מדינה הכוללת את זכויותיו, וקבע כי הפער אינו מצדיק פסיקת סכומים מעבר לאלה ששולמו לו, שכן התמורה שקיבל מכסה את התשלומים שהיה מקבל עבור זכויותיו אילו היה מוכר מלכתחילה כעובד.