"האפשרות לעצב עסקה במונחים של "ויתור על זכות", אין בה כשלעצמה כדי להפוך את העסקה להונית ולשלול את אופייה הפירותי. זאת, משום ש"מבחינה מושגית, כל התקשרות בין בעל נכס הון לבין צד שני המבקש לעשות 'שימוש' [או להבטיח אי-שימוש] בנכס ההון, ניתנת לתיאור בתור עסקה שעניינה 'ויתור על זכות'" (שם, פס' 45). לפיכך, לעולם עלינו להתחקות אחר מהות התקבול, להידרש למהות ה"פירצה" ולבחון אם מדובר בתקבול המשולם בגין "גדיעת העץ" או בגין "קטיפת הפירות".
114. בסופו של יום נקבע כאמור בפרשת גנגינה כי הכנסתם של המוכרים בשל תניית אי התחרות הייתה הכנסה פירותית, לפי סעיפים 2(1) ו- 2(2) בפקודה, לפי העניין.
115. עולה מהמקובץ כי לא כל התקשרות חוזית היא בבחינת רכישת נכס, ויש לבחון את תוכנה של ההתקשרות, האם במסגרת ההתקשרות החוזית נרכש "עץ" המניב פירות, או שמא מדובר בהתקשרות חוזית המסדירה הפקת הכנסות פירותיות.
116. בענייננו כאמור לא מדובר בסיווג הכנסה שהתקבלה, אלא בשאלה האם רכשה יינות ביתן "נכס" (שיש לייחס לו חלק ממחירן המקורי של המניות ולתבוע בגין רכישתו הוצאות בשל פחת). בחינת המהות הכלכלית של העסקה מלמדת על כך שהנכס היחיד שרכשה יינות ביתן, ה"עץ" המיניב את הפירות בדמות המענקים וההנחות המוגברות כאחד, הינו מניותיה בלבד של כמעט חינם.
117. יינות ביתן לא רכשה מבעלי מניותיה של כמעט חינם נכס נוסף מלבד המניות. רכישת המוניטין של כמעט חינם אינו מהווה רכישת נכס נוסף, שכן מוניטין הנרכש אגב עסקת רכישה של עסק מהווה חלק מנכס המניות. כפי שציין כב' השופט ע' גרוסקופף בפרשת פליינג קרגו הפעילות העסקית והמוניטין הנלווה לה שלובים זה בזה, והפרדה ביניהם לצורך חבות המס, כאשר שניהם נמכרים במסגרת אותה עסקה ועל ידי אותו מוכר, אינה אפשרית–
כאשר נמכר עסק חי, על המוניטין של אותו עסק, אין לאפשר לצורך דיני המס הפרדה של העסקה לשני חלקים: מכירה של הפעילות העסקית מחד גיסא, ומכירה של המוניטין המתייחס לאותה פעילות עסקית, מאידך גיסא. הפעילות העסקית והמוניטין הנלווה לה שלובים זה בזה, והפרדה ביניהם לצורך חבות המס, כאשר שניהם נמכרים במסגרת אותה עסקה ועל ידי אותו מוכר, אינה אפשרית. ההלכה בעניין זה נקבעה בעניין אינווסט, וחזרה עליה הנשיאה (בדימ') מרים נאור בעניין תדיראן, בציינה כי "אין לפרש את הכרעתנו זו כ'פתיחת הסכר' וכשינוי מקביעותיו של בית-משפט זה בעניין אינווסט. הכלל היה ועודנו הוא כי מוניטין נמכרים כחלק בלתי נפרד מהעסק החי" (פסקה 8))...
המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא שמכירה נפרדת של עסק ושל מוניטין תתאפשר, אם ורק אם, מכירה זו מתייחסת למוניטין נפרד מהמוניטין של פעילות העסק גופו (מוניטין העסק הנמכר), כגון מוניטין של העוסק (פרשת שרון בעניין אינווסט) או מוניטין של הקבוצה אליה השתייכה החברה הנמכרת (עניין תדיראן).