44. בניגוד לעמדת הנתבעים, דיאליט מעולם לא ביקשה לתקן את כתב תביעתה בנוגע לסכום הפיצויים המבוקש בתובענה, או לתקן את כתב התביעה, תוך הבאה בחשבון את דו"ח החשבונות המופרך שנמסר על ידי הנתבעים.
45. נטען כי נתונים חשבונאיים וחוות דעת רואה החשבון מטעם הנתבעים מופרכת ולא ניתן להתבסס עליה. כך, הרר מעולם לא גילה את ספריו לעיון התובעת, ובכל מקרה אין ברישום בספרים "שום אישור להצגת אמת של כל היקף פעילותו העסקית, והעובדה כי רואה החשבון שניידר או רו"ח חייט עברו על כל החומר שהוצג בפניהם - אין בה לגלות ולהוכיח בראייה אמיתית את ההיקף האמיתי של כל פעילותו המפרה של הרר – כאשר מסמכים בכתב סותרים באופן חזיתי את הצהרותיו ואת חוות הדעת של רואי החשבון שלו..." (סעיף 27 לתצהירו של מר פורת לעניין בקשת דיאליט לפסיקת פיצויים).
46. דיאליט טוענת כי אין ליתן משקל של ממש לחוו"ד המומחה רו"ח שניידר אף מהטעמים שלהלן:
46.1. חוות הדעת לא נעשתה בזמן אמת במשך כל 65 הישיבות שהתנהלו בין הצדדים בין השנים 2007 – 2014 בבית משפט;
46.2. חוות הדעת התייחסה רק להפרת המדגם על ידי המכונות הישנות מסוג בלוקר ולוח. חוות הדעת לא התייחסה לארבע הפרות נוספות של המדגם המתייחסות לפרסומי ההפרה של הנתבע 1, עלויותיהם, היקפם, מועדיהם ותפוצתם. נטען כי הפיצוי בגין כל הפרה כזו היא לכל הפחות 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק, למועד ההפרה, וזאת בהסתמך על ההלכה שנקבעה בע"א 3853/11 רונית דגלי אומות נ' סופרפלסט (13.5.2013; להלן: "פסק דין רונית"/"הלכת רונית").
46.3. חוות הדעת רצופה בסתירות עובדתיות ואין בה לבסס כל ממצא של ייצור 5 מכונות בלוקר/לוח "ישנות" בלבד על ידי הנתבע 1;
46.4. חוות הדעת אינה מצרפת מסמכים מקוריים כלשהם של כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעים "אלא של טבלאות שאין איש יודע מי ערך אותן, מתי ולאיזה צורך" (סעיף 35 לתצהיר פורת לעיל). חוות הדעת גם לא עורכת בידול בין חשבוניות בגין המכונות הישנות לבין חשבוניות בגין המכונות החדשות ו"אין כל הבדל בין המכונות בלוקר/לוח הישנות לבין המכונות החדשות כביכול גם מבחינה רישומית חשבונאית" (ראו סעיפים 28 ו - 50 לתצהיר פורת לבקשה לפסיקת פיצויים).
47. כאמור, דיאליט מבססת את טענתה, כי הרר מכר בין 60 ל - 65 מכונות ישנות מפרות, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מתאריך 25.3.2004, לפיה הנתבע 1 ביזה את צו המניעה מתאריך 11.1.2004, העלים 60 מכונות, עשה בהן ככל הנראה שימוש מסחרי, וכי דרכו של הנתבע 1 "איננה אלא התחכמות המאפיינת את דרכו של הנתבע לכל אורך הליך זה". בית המשפט אף חייב את הנתבע 1 בגין בזיון בית המשפט, בהוצאות של 15,000 ₪ (סעיפים 35 - 37 לתצהיר של פורת לעיל).