48. דיאליט מוסיפה וטוענת, כי סיוע מהותי לעובדת הייצור של 60 מכונות בלוקר/לוח ישנות בידי הרר ניתן למצוא במוצג כד/1 למוצגיה - מכתבו מיום 3.5.2004 של עו"ד אריאלי (בא כוחו הראשון של הרר), אל עורך דינו מאז ועד היום של הרר, משרד עו"ד חג'ג', ולפיו עו"ד אריאלי מודה, כי "כעולה מפרוטוקול הדיון אכן אמרתי, מפי הרר, כי קיימות 60 מכונות המצויות בהליכי ייצור....אם (כי) לדברי הרר ייצור המכונות הוזמן מאת יצרנים שונים" (סעיף 38 לתצהיר מר פורת לעיל).
49. דיאליט טוענת אף כי היא עומדת בכל ארבעת הקריטריונים שנקבעו בפסיקה בסוגיית הקשר הסיבתי ובכללם הוכחת ביקוש בשוק; העדרם של מוצרים תחליפיים; היכולת לספק את הביקוש; ושיעור אובדן הרווח הפוטנציאלי.
50. לעניין סוגיית הרווח הגולמי למכונה, נטען כי בהתאם לפסיקה, הרווח הגולמי הוא ההפרש בין היקף המכירות נטו, לבין עלות הייצור, וטענות דיאליט בעניין זה לא נסתרו. בחינת הראיות שהציגה דיאליט מביאה למסקנה כי הרווח הגולמי למכונה עומד על סך 1,839.94$ (סעיף 57 לסיכומי דיאליט; כאמור, סכום מופחת מהסכום שנטען בתצהירי דיאליט).
טענות הרר
51. לטענת הרר (הנתמכת בחוות דעת רו"ח ערן שניידר, מתאריך 15.8.2017), הנתבעים יצרו בפועל 5 מכונות ישנות בלבד, אשר רק שלוש מהן נמכרו (מכר שאף הוא לא יצא לפועל) ואין כל בסיס לדרישות הפיצוי מטעם דיאליט. לגישת הרר, יש להסתפק בצו המניעה הקבוע, שניתן בפסק הדין הראשון ביחס למכונות הישנות, ולהימנע מפסיקת פיצוים בגינן.
52. כנטען, שלוש המכונות הישנות הראשונות שייצר, נמכרו לחו"ל ביום 27.10.2003 (לאחד, שכטר) אך עסקה זו בוטלה, בסמוך לאחר מתן צו המניעה. בהתאם, המכונות הושבו והופקדו, כמו יתר חלקי המכונות, בידי הכונס שמונה על ידי בית המשפט.
53. כך, בתאריך 25.11.2003 השיק הרר "לראשונה את המכונה בארץ ובאירוע זה נכחו גם נציגי התובעת. יומיים לאחר מכן הוגשה תביעת התובעת ובקשתה לסעד זמני." (סעיף 4 לתצהיר התשובה). דיון בבקשה נערך בתאריך 4.12.2003 במסגרתו הודיע ב"כ הנתבע 1 על נכונותו להפסיק מיידית את הייצור והמכירה, ובתאריך 11.1.2004 ניתן צו המניעה הזמני.
54. לאחר מתן הצו, מסר הרר בתאריך 22.1.2004 שתי מכונות, לרבות כל החלקים, החומר והמארזים שטרם חוברו, לידי כונס הנכסים, ומאוחר יותר מסר לידיו את שלוש המכונות מושא העסקה בחו"ל שבוטלה.
55. המדגם עצמו נרשם רק בתאריך 12.12.2004, ולטענת הרר "דיאליט לא טרחה ליידע או להזהיר אותי, שהיא הגישה בקשה לרישום מדגם בגין מכונות הלוח והבלוקר. גם לא יכולתי לדעת על הגשת הבקשה, שכן באותה עת, הבקשות לרישום מדגם לא היו מפורסמות." (ס' 8 לתצהיר התשובה). הנתבע 1 הוסיף וטען, כי לו דיאליט הייתה מודיעה לו על הגשת הבקשה לרישום המדגם, כל ההליך המשפטי היה מתייתר, שכן היה בבחינת "מפר תמים", שאין לחייבו בפיצויים מעבר לצו המניעה.