112. דיאליט לא טענה וממילא לא הוכיחה, כי היא עומדת בתנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה ודי בכך כדי לדחות את ראשי הנזק בחלופות אלה - פיצויים ללא הוכחת נזק, ופיצויים בגין נזק ממשי על בסיס ירידה במכירותיה. פועל יוצא, נותרה לבחינה רק תביעת הנזק שנגרם, ככל שנגרם, בגין מכירת מכונות מפרות.
113. אף אם אניח כי לא היה צורך בתיקון כתב התביעה המתוקן כטענת דיאליט, ואיני סבור כך, הרי שיש לדחות חלופות אלה אף לגופן.
פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק ופיצויים על דרך האומדנה – הפרת מדגם
114. סוגיית הפיצויים בגין הפרת מדגם הוסדרה עד לשנת 2017 במסגרת סעיף 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924 (להלן: "פקודת הפטנטים והמדגמים"). בתאריך 7.8.2018 נכנס לתוקף חוק העיצובים, תשע"ז – 2017, אשר החליף את הפקודה בכל הנוגע למדגמים (להלן: "חוק העיצובים").
115. בענייננו, אין מחלוקת כי חלה פקודת הפטנטים והמדגמים בשים לב למועדים הרלוונטיים להשתלשלות העניינים העובדתית והזמנים הרלוונטיים.
116. סעיף 37 לפקודה, אשר כותרתו: "גניבת דעת מדגם" קובע כדלהלן:
"(1) כל עוד קיימת זכות מדגם באיזה מדגם אסור לשום אדם, –
(א) לייחד, לצרכי מכירה, את המדגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם, חוץ אם יש לו רשיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו לייחד את המדגם כאמור לעיל; או
(ב) לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי יחדו לאותה סחורה מדגם או כל חיקוי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות, ואם חיקוי בולט, שלא בהסכמת בעליו הרשום.
(2) כל העובר על סעיף זה יהא צפוי לשלם לבעל הרישום של המדגם סכום שלא יעלה על חמישים לירות כדמי נזק קצובים בעד כל עבירה ועבירה, ואם העדיף בעל סימן המדגם להביא משפט לגביית דמי נזק בשל אותה עבירה ולמען קבל צו מניעה לשם מניעת הישנות העבירה, יהא צפוי העבריין לשלם את דמי הנזק שיפסוק בית המשפט ולהיות כפוף לצו מניעה בהתאם לכך:
בתנאי שהסכום הכולל שמותר לגבותו כדמי נזק קצובים בעד מדגם אחד לא יעלה על מאה לירות." (ההדגשה אינה במקור).
117. הנה כי כן, סעיף 37(2) לפקודה מסדיר את סוגיית הפיצוי בגין הפרת מדגם ומאפשר לבעל המדגם לתבוע את נזקיו מן המפר בכפוף להוכחת נזקיו. פקודת הפטנטים והמדגמים אינה כוללת התייחסות לאפשרות של פיצויים ללא הוכחת נזק.
118. במועדים הרלוונטיים להליך זה, הזכות לפיצויים ללא הוכחת נזק עוגנה בחוק ביחס להפרת זכויות יוצרים ולגניבת עין [חוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 (סעיף 56) וחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (סעיף 13); להלן בהתאמה: "חוק זכויות יוצרים"; חוק עוולות מסחריות").