147. כאמור לעניין זה מסר מר פורת תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת וכן הוגשו חוות דעת רו"ח מומחים מטעמה. מר פורת טען בתצהירו, בין היתר, כי הפעילות המפרה, דהיינו מכירת 65 מכונות מפרות, הם שגרמו לנזקה של דיאליט (סעיף 193 לתצהירו).
148. אלא שבחינת הראיות מביאה למסקנה, כי אין בהן די לביסוס הנזקים הנטענים בידי התובעת בגין ירידה במכירות של 114 מכונות בשנת 2004 בהשוואה לשנת 2003. ממילא לא הוכח כי נמכרו מכונות מפרות כטענת דיאליט, כך שבהתאם לא ניתן לייחס להרר קיטון במכירות.
149. כפי שפורט לעיל, התובעת מבססת את טענותיה, בין היתר, למכר מכונות מפרות על ידי הרר, כדלהלן:
149.1. הנתבע 1 ייצר 60 – 65 מכונות ישנות לפחות, וטענה זו מתבססת על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 25.03.2004 (כבוד השופט בנימיני – בש"א 021243/03), כי 62 מארזים למכונות מן הדגם הישן נמסרו לידי כונס הנכסים, וכי "המשיבים הודו שיש בידיהם 60 מכונות מפרות" (נספח כד' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת).
149.2. סיוע מהותי לעובדת הייצור של 60 מכונות בלוקר/לוח ישנות בידי הרר ניתן למצוא במוצג כד/1 למוצגיה - מכתבו מיום 3.5.2004 של עו"ד אריאלי (בא כוחו הראשון של הרר), אל עורך דינו מאז ועד היום של הרר, משרד עו"ד חג'ג', ולפיו עו"ד אריאלי מודה, כי "כעולה מפרוטוקול הדיון אכן אמרתי, מפי הרר, כי קיימות 60 מכונות המצויות בהליכי ייצור....אם (כי) לדברי הרר ייצור המכונות הוזמן מאת יצרנים שונים" (סעיף 38 לתצהיר מר פורת לעיל).
150. כפי שיפורט להלן התובעת לא הוכיחה את מכירת אותן 60 מכונות בידי הנתבעים או מכונות מפרות כלשהן על ידיהם (למעט אותן 5 מכונות בהן הודה הנתבע 1, ואשר שתים מהן נמסרו לכונס הנכסים ומכירתן של שלוש מהן בוטלה). עוד לא הוכח הביקוש בשוק במועדים הרלוונטיים ואת יכולתה לספק את הביקוש; ממילא כך סבורני התובעת לא הוכיחה את שיעור אובדן הרווח הפוטנציאלי במועדים אלה (שלהי שנת 2003 ושנת 2004).
151. ראשית, דין ניסיונה של התובעת להיתלות בהחלטת כבוד השופט בנימיני מיום 25.3.2004 להידחות, שכן אין מדובר במעשה בית דין. כך ובין היתר, לא נשמעו ראיות לעניין השלמת ייצור ו/או מכירת אותן 60 מכונות. יתרה מזאת, בהחלטת בית המשפט העליון מיום 21.4.2005 ברשות ערעור על ההחלטה האמורה, במסגרת רע"א 4190/04 חברת היהלום ואח' נ' דיאליט בע"מ (21.4.2005, נספח ח' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 1 לעניין תביעת הפיצויים של דיאליט) נקבע מפורשות, כי בהחלטה מיום 25.3.2004 "לא נקבעה פלוגתא פסוקה בין הצדדים". אף בהחלטת כבוד השופט אזר ז"ל (נספח ט' לתצהיר הרר, בעניין בקשת עיקול) מיום 2.6.2004 נקבע לאחר חקירת מצהירים כי לא הוכח במידה מספקת כי נעשו מכירות שגרמו למר פורת נזק (עמוד 11).