(ההדגשה אינה במקור, הח"מ).
181. ובענייננו, אף אם היינו מוצאים את החשבונות שניתנו בידי הנתבעים כלקויים, חסרים או בלתי אמינים, עדיין נטל ההוכחה בדבר מכירת מכונות מפרות והפקת רווחים בידי הנתבעים מוטל על דיאליט. דיאליט לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי הנתבעים מכרו 65 מכונות מפרות כטענתה. אף לא הוכחה מכירה כלשהי שהושלמה, כמפורט לעיל.
182. במצב דברים זה המסקנה המתבקשת היא, כי דיאליט אינה זכאית לפיצוי, אף לא בגין 5 המכונות המפרות, שכן הן נמסרו לכונס הנכסים ולנתבעים לא נצמחו כל רווחים ממכירתן. ממילא בהיעדר נזק, אין מקום לפנות לדרך האומדנה.
183. כאמור בפסק הדין בעניין רונית נקבע במפורש כי בעל הזכות במדגם זכאי להפרע פיצויים עבור הפסדים ממשיים ומתקבלים על הדעת ולא עבור הפסדים פוטנציאליים (סעיף 57).
184. בעניינו משהמכירה שבוצעה לא יצאה לפועל, כאשר היקף המכונות שנמכר זניח והפעילות המפרה הופסקה בראשיתה, ובעיקר כאשר לא הוכח כי נגרם נזק לתובעת, אין מקום לפסוק כל פיצוי.
185. אף אם היתה התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים ברווחים אשר נצמחו להם כתוצאה מן ההפרה והיא לא עשתה זאת, הרי שגם כאן לא היה מקום לפסוק כל פיצוי משרווחיים כלשהם לא הוכחו.
186. בספרם, "דיני עשיית עושר ולא במשפט" מתייחסים פרופסור דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור, לסוגיית רווח שהופק מהפרת חובה כלפי הזולת, כשלעניין זכויות קניין רוחני נכתבו הדברים שלהלן:
"אמצאה או יצירה שעליהן מוענק פטנט או מדגם או המקנה ליוצר זכות יוצרים, הן בגדר קניין. בדומה לזכויות קניין בנכסים מוחשיים מאפיינת אותן "זכות הייחודיות", כלומר זכות הבעלים לשלול מן הזולת את השימוש בהם. בדומה לקטגוריות אחרות של נטילת קניין הזולת, אין האחריות בגין "גזילת" פטנט או זכות יוצרים או שימוש בהם שלא כדין, מותנית באשם. מי ש"גוזל" פטנט, מדגם או זכות יוצרים של הזולת, "נוטלם" או משתמש בהם ללא רשות הבעלים חייב בהשבה. חיוב זה, שהוא אלטרנטיבי לתביעת פיצויים, מושתת על העיקרון הכללי השולל עשיית עושר ולא במשפט. יסודו בהפקת רווח, שלא כדין, מרכוש הזולת. הזכות להשבה איננה מותנית בקיום נזק (זהו, למעשה, הדין בכל המקרים של "נטילת" רכוש התובע), ואפשר אף לתאר מקרים שבהם יפיק התובע תועלת מהפרת זכותו, כגון שפרסום היצירה על ידי הנתבע האדיר את שמו כמחבר. שיקול זה עשוי להצביע על תביעת הפיצויים אך עקרונית, אין הוא גורע מן הזכות להשבה. אולם אפשר שעובדה זו תשפיע על גובה ההשבה, אם זו מחושבת לפי המחיר הראוי שעל הנתבע לשלם עבור השימוש בזכות התובע." [פרופסור דניאל פרידמן, אלרן שפירא בר-אור "דיני עשיית עושר ולא במשפט" (נבו, מהדורה שלישית, התשע"ה – 2015) כרך א' בעמודים 490 – 491]