100. מכל האמור לעיל עולה כי התובעים לא הוכיחו כי הוצג בפניהם מצג לפיו על שם החברה רשומים ארבעה פטנטים עולמיים. המצגת עליה מסתמכים התובעים כלל לא הייתה מיועדת אליהם, וניתן להבין מהכתוב בה כי הכוונה היא לבקשות לרישום פטנט. מה גם, שבממורנדומים צוין מפורשות כי מדובר בבקשות לרישום פטנט ולא בפטנט רשום. התובעים ממילא בחרו שלא להתעמק בנושא הפטנטים, הם לא התעניינו בתוכנם של הפטנטים, במהות הקניין הרוחני שלהם ובמעמדם הרישומי, ודומה כי הפטנטים כלל לא היוו שיקול קריטי מבחינתם.
במצב דברים זה, לא שוכנעתי כי מדובר במצג כוזב או בתרמית. התובעים לא הוכיחו כי הנתבע התכוון להטעות מי מהתובעים, או כי התובעים הסתמכו על קיומם של פטנטים. איש מהתובעים לא טרח לברר באיזה המצאות מדובר, מהו סטטוס בקשות הפטנט, באילו מדינות הוגשו, היכן הוכר הפטנט וכדומה. לו התובעים סברו כי הקניין הרוחני של החברה הוא עניין מהותי, הדעת נותנת שהיו מתעניינים בכל אלה, ולכל הפחות מבקשים לדעת על איזה קניין רוחני מדובר.
101. בסיכום הדברים, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לקיומה של תרמית או לקיומם של מצגי שווא שקריים, ועל כן דין התביעה להידחות.
102. באשר לשאלת ההוצאות, מצאתי לקחת בחשבון את ההוצאות הכבדות שנגרמו לנתבע בשל ניהול הליך ארוך ומורכב. הנתבע נדרש להגיע לארץ לצורך ניהול ההליך, דבר אשר וודאי גרם לו הוצאות כבדות, אותן העריך בסך של 25,000 דולר. כמו כן, הנתבע טען כי הוציא על הגנתו סך של 981,261 ₪ וכן נשא בנטל הוצאות גם בגין חוות דעת, צילומים, תמלולים ועוד בסך של כ-77,000 ש"ח.
לאחר שנתתי דעתי לטענות אלה, להיקף הכספי של התביעה, היקף הטיעון והראיות, משכו של ההליך המשפטי, מקום מגוריו של הנתבע מחוץ לישראל וההכבדה הכרוכה בכך, וההתנהלות הדיונית של הצדדים, אני מוצאת לפסוק לתובע הוצאות משפט בסך 80,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 220,000 ₪.
סוף דבר – התביעה נדחית.
התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 80,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 220,000 ש"ח.
חיוב זה חל על התובעים יחד ולחוד.
הערבון שהפקידו התובעים בבית המשפט יועבר לנתבע על חשבון חוב שכר הטרחה.
ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"א, 11 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.
גאולה לוין