בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"א 22671-11-16 קונדין ואח' נ' עזרא
בפני כבוד השופטת גאולה לוין
התובעים 1. אלכסנדר קונדין
2. עו"ד אפרים דעדוש
3. יעקב נקאש
4. ר.קדם מערכות ומחקר בע"מ
5. קרול קינן
6. אליעזר כץ
7. מייקל בנר
כולם ע"י ב"כ עוה"ד אבנר רון ואח'
נגד
הנתבע מאיר עזרא
ע"י ב"כ עוה"ד דוד גב ו/או רון דרור ואח'
פסק דין
לפני תביעה כספית על סך 8 מיליון ₪, נגד נושא משרה בחברת Securant Inc, אשר טענה למצגי שווא שהציג נושא המשרה לתובעים ועל בסיסם השקיעו התובעים ברכישת מניות החברה. בנוסף טוענים התובעים להתנהלות פסולה של נושא המשרה בדרך ניהול החברה.
רקע
1. התובעים הם בעלי מניות בחברת Securant Inc (להלן: "החברה"), שהתאגדה בשנת 2002 במדינת דלוור שבארצות הברית ומשרדה הרשום במדינת פלורידה שבארצות הברית. עיסוקה של החברה היה בפיתוח, ייצור, ושיווק של מתקני תדלוק חדשניים ומתוחכמים, עבור רכבים מסחריים של גופים גדולים ורכבים המשתייכים לציי רכב מסחריים.
החברה הוקמה על ידי הנתבע, מר מאיר עזרא (להלן: "הנתבע") והוא עמד בראשה וניהל אותה עד שנת 2014. הנתבע גייס משקיעים, שותפים עסקיים, ומפיצים של המוצר.
בשנת 2014 חבר המנהלים הדיח את הנתבע ומינה תחתיו את התובע 7.
2. כל אחד מהתובעים הוא בעל מניות בחברה. התובעים רכשו את מניותיהם בין השנים 2002 עד 2009, לפי הפירוט שלהלן.
התובע 1 - תכניתן מחשבים ויזם העוסק בפיתוח ומימון מיזמים טכנולוגיים מורכבים – רכש 11,448 מניות, תמורת 34,344 דולר, במסגרת הסכם מיום 15.05.2008. התובע 1 פעל גם לגיוס משקיעים נוספים, וביניהם גם אביו מר אורי קונדין, שרכש 15,300 מניות תמורת 45,900 דולר, לפי הסכם מיום 03.07.2007.
התובע 2 - עורך דין וכלכלן - רכש 293,841 מניות תמורת 881,523 דולר לפי הסכם מיום 11.03.2009, והסכמות מיום 09.03.2011.
התובע 3 - איש עסקים, תת אלוף במיל', שפיקד על היחידה הטכנולוגית באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל – רכש 26,667 מניות תמורת 80,001 דולר, לפי הסכם מיום 20.05.2009, ובנוסף רכש 18,182 מניות תמורת 40,000 דולר, לפי הסכם נוסף מאותו יום.
התובע 3 פעל לגיוס משקיעים נוספים, ובעקבות פועלו, מר יוסף ציטיאט רכש 16,939 מניות תמורת 250,000 ₪, לפי הסכם מיום 04.07.2009; מר רון למפל רכש 9,432 מניות תמורת 24,000 דולר, לפי הסכם מיום 20.05.2009 ומיום 16.07.2009, וסך נוסף של 4,296 דולר; גב' ליליאן נקש רכשה 4,180 מניות תמורת 12,541 דולר, לפי הסכם מיום 15.07.2009.
התובעת 4 - חברת ר. קדם מערכות ומחקר בע"מ, באמצעות מנהלה ד"ר רון קדם, מומחה בתחום הכלכלה, הפסיכולוגיה והסטטיסטיקה – רכשה 16,677 מניות תמורת 50,001 דולר, לפי הסכם מיום 11.07.2007. בנוסף העמיד ד"ר רון קדם הלוואה לחברה בגובה 150,000 ₪, לפי הסכם מיום 29.7.2009. על פי כתב התביעה, כספי ההלוואה לא הושבו לתובע 4 עד היום.
ד"ר רון קדם פעל גם הוא לגיוס משקיעים נוספים, דבר שהניב את ההשקעות הבאות: גב' יהודית פרידמן-קדם רכשה 4,012 מניות תמורת 12,036 דולר לפי הסכם מיום 21.02.2009; גב' גלי קדם-בלאיש רכשה 3,347 מניות תמורת 10,041 דולר, לפי הסכם מיום 18.03.2009; ומר שלום פאר רכש 8,334 מניות תמורת 25,002 דולר, לפי הסכם מיום 15.04.2008.
התובע 5 - איש עסקים מוביל ברומניה – רכש 50,000 מניות תמורת 150,000 דולר, לפי הסכם מיום 14.07.2009.
התובע 6 - איש עסקים מצליח ומוכר בניו יורק – רכש 406,120 מניות תמורת 1,218,360 דולר, במסגרת הסכם מיום 21.03.2007, ותוספות להסכם מיום 20.03.2007, 25.03.2007 ו- 25.03.2009. החל משנת 2007 שימש התובע 6 כדירקטור בחברה, ובין היתר השתתף באישור הדוחות הכספיים לשנים 2008 – 2014.
תובע 6 העמיד את תביעתו לצורכי אגרה, על 500,000 דולר.
התובע 7 - איש עסקים מצליח ומוכר בארה"ב – רכש 3,000,195 מניות של החברה, במהלך התקופה שבין יוני 2002 למאי 2007, תמורת סך כולל של 9,000,585 דולר. הוא אמד את תביעתו לצורכי אגרה, על סך של 200,000 דולר.
התובע 7 החליף, כאמור, את הנתבע, בניהול החברה, החל משנת 2014.
להשלמת התמונה יצוין כי לחברה הייתה חברת בת בישראל, בבעלות מלאה, שעסקה בפיתוח מתקן התדלוק. חברת סקיורנט ישראל נוהלה על ידי מר גבי לוי, ששימש כמנכ"ל ומנהל הפיתוח.
התביעה
3. התביעה שלפני הוגשה ביום 9.11.2016. מבוקש בה לחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הכספים שהשקיעו בעבור מניות החברה. בתביעה נטען לחבות של הנתבע כלפי התובעים מכוח עוולות נזיקיות (רשלנות, גזל ותרמית), עשיית עושר ולא במשפט, ועילות חוזיות (סעיף 12 לחוק החוזים, טעות/הטעיה ותיאור כוזב)
בתביעה נטען כי המשקיעים הנוספים - מר ציטיאט, מר למפל וגב' נקש - המחו את זכויותיהם על פי כתב התביעה לתובע 3, ועל כן השקעותיהם מתווספות להשקעה של התובע 3 לצורך התביעה. נטען גם כי גב' יהודית פרידמן-קדם, גב' גלי קדם-בלאיש ומר שלום פאר המחו את מלוא זכויותיהם על פי כתב התביעה, לתובע 4, כך שהסכומים שהשקיעו מתווספים להשקעתו של התובע 4 לצורך התביעה.
4. לטענת התובעים, הנתבע שלט בחברה באופן מלא, מוחלט ובלתי מעורער, ושימש כבר-סמכא יחיד בכל ההחלטות בדבר מימון החברה והקצאת כספי המימון.
על פי כתב התביעה, הנתבע הקים וניהל, בד בבד עם ניהול החברה, חברה בשם Identity & compsale S.R.O הרשומה בצ'כיה (להלן: "חברת אידנטיטי"). חברה זו עסקה בפיתוח תוכנת TimeMaker אשר נועדה לשמש ככלי טכני לפיתוח החברה.
5. בתביעה נטען כי במהלך השנים 2008-2007 החל הנתבע ליצור ולבסס מגעים עסקיים עם התובעים והציע להם להשקיע כספים בפעילות החברה, תמורת מניות בחברה. מול כל אחד מהתובעים הוא הציג את עצמו כמי שעומד בראש ההיררכיה, הרוח החיה, ופניה של החברה. נטען כי בהתאם למצגי הנתבע בפני כל אחד מהתובעים, החברה הייתה קונצרן משגשג בעל פעילות מתהווה ענפה בכ-12 מדינות, עם מחזור הכנסות שהסתכם בעשרות מיליוני דולרים, ובמצטבר עשרות מיליארדים, ואחוזי רווח מתועדים של מאות אחוזים בשנה.
נטען בתביעה כי בפועל, החברה לא ניהלה פעילות עסקית כלל וכלל, למעט מגעים קלושים לגיבוש עסקאות פיילוט ראשוניות, שגם הן חוו כישלון מר. לטענת התובעים, הסתבר שהטכנולוגיה אינה אלה "עורבא פרח".
6. נטען כי הנתבע הציג בפני התובעים מצג לפיו החברה היא בעלת טכנולוגיה המהווה פריצת דרך בתחום ניהול ותחזוקת צי רכבים והתקני תדלוק, עליה נרשמו לכאורה 4 פטנטים עולמיים. כשביקשו התובעים לבדוק אודות החברה, הציג בפניהם הנתבע נתונים מעורפלים, אשר לימים התבררו ככוזבים. נטען כי בפועל, אין לחברה ולא הייתה לה כל זכות יוצרים בטכנולוגיה שיש בה כדי להקים בסיס לבקשה לרישום פטנט, וממילא בקשה כזו מעולם לא הוגשה.
לטענת התובעים, הנתבע פעל בשיטת שכנוע בה התמחה כחבר בכיר בכנסיית הסיינטולוגיה, תוך שימוש בכלים נוירו-פסיכולוגיים, לצורך יצירה וניהול של מבני השקעה ומימון מורכבים, המבוססים על מצגי שווא והטעיה. לתובעים הוצגו נתונים אטרקטיביים בצירוף שמות "יוקרתיים" של בעלי עניין לכאורה, בליווי הבטחות והצהרות בדבר הפוטנציאל האדיר של החברה. נטען כי בהסתמך על המצגים וההצהרות, התובעים הפקידו בידי הנתבע את כספם בתמורה למניות בחברה, שערכן נקבע באופן שרירותי תוך ניפוח חריג שלא שיקף את ערכה האמיתי של החברה.
7. בכתב התביעה נטען כי הנתבע מסר לכל אחד מן התובעים כי מתקן התדלוק פעיל ומוכן לשימוש, נוסה בהצלחה במספר מדינות והיה בתהליכי שדרוג ופיתוח נוספים שנועדו להשביח את המוצר. בדיעבד, כך נטען, הסתבר לתובעים כי מדובר במצב שווא, לא היה כל פיתוח של מתקן תדלוק שתיאר הנתבע, המוצר לא היה מוכן לשימוש ולכל היותר היה בשלב פיתוח רעיוני, והתבסס על מוצר בעייתי שהנתבע הפעיל בעבר בדרום אפריקה.
8. בתביעה נטען כי הנתבע פעל במניפולטיביות מקוממת, תוך הצגת מציאות מדומה בעליל בפני התובעים אשר נפלו קורבן לעושק וניצול. הנתבע, כך נטען, בנה והפעיל מערך השקעות במטרה להונות את המשיקים תוך נטילת כספם והעברתו לגופים חיצוניים בהם לנתבע היה אינטרס פיננסי מובהק. הטענה היא כי הטכנולוגיה TM פותחה ע"י החברה הצ'כית אידנטיטי, אליה לנתבע זיקה ישירה, והוא שלשל לכיסו את כספי המימון בגין פיתוח התוכנה.
9. על פי כתב התביעה, בחלוף זמן ובהיעדר פעילות ממשית, פנו התובעים לנתבע בדרישה להבהרות, והוא המשיך להציג מצגים כוזבים בדבר שגשוג החברה והרחבת פעילותה, ואף העמיד בפני התובעים דרישה לגיוס השקעות נוספות כתנאי הכרחי להמשך פעילות החברה. בהסתמך על דברי הנתבע ומתוך רצון לקדם את עסקי החברה ולהציל את כספם, התובעים המשיכו לטענתם להשקיע כספים, הן בהשקעה ישירה והן בגיוס משקיעים נוספים תוך ניצול קשריהם העסקיים ושמם הטוב. נטען כי המשקיעים אף השקיעו ממרצם, מזמנם ומכספם על מנת להקים משרדי הפצה בכמה מקומות בעולם, לרבות הודו, ברזיל, הונגריה ואיטליה.
נטען כי במשך כמה שנים הטעה הנתבע את משקיעי החברה וביניהם התובעים אודות מצב החברה, וטען לעסקאות ענק המבצבצות באופק, אך תמיד היה נסוג ברגע האחרון בתירוצים שונים ושקריים. בפועל, במשך כל התקופה, החברה לא ניהלה כל פעילות מסחרית מניבה, בין היתר בשל כישלון הטכנולוגיה TM.
10. בתביעה נטען כי בשנת 2015 תובע 7 החליף את הנתבע בתפקיד יו"ר החברה וקיבל גישה למסמכי החברה ודוחותיה. עוד נטען כי במהלך שנת 2015 נודע לתובעים כי פעילות החברה הופסקה ומשרדה הרשום בפלורידה נסגר בדצמבר 2014.
נטען כי בשלב זה התברר לתובעים כי הנתבע נהג במרמה עת נטל את כספי ההשקעה באמצעות "מנגנוני הצללה" לרבות תשלומי יתר לחברה הצ'כית.
11. בתביעה נטען לאחריות אישית של הנתבע, בהתבסס על סעיף 54(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ודוקטרינת הרמת המסך שבסעיף 6 לחוק החברות. התובעים מייחסים לנתבע ביצוע עוולות נזיקיות כלפיהם, ובראשם עוולת הרשלנות ומצג שווא רשלני. נטען כי לנוכח מעמדו של הנתבע בחברה ושליטתו המלאה בנכסיה ובפעילותה, הוא ידע היטב כי המצגים שהציג בפני התובעים היו כוזבים. הוא גם ידע, כך נטען, כי התובעים מסתמכים על מצגיו וכתוצאה ממצגיו נגרמו להם נזקים כבדים.
התובעים מבססים את אחריות הנתבע גם על עוולת הגזל (סעיף 52 לפקודת הנזיקין); על עוולת התרמית (סעיף 56 לפקודת הנזיקין); ועל חוק עשיית עושר ולא במשפט.
כן נטען לחוסר תום לב במשא ומתן (סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 ולטעות/הטעיה בכריתת ההסכמים.
נטען גם לעוולה מסחרית של תיאור כוזב (סעיף 2(א)) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.
התובעים דורשים, כאמור, לחייב את הנתבע לשלם להם את כספי ההשקעה ששילמו בעבור מניות החברה. מלבד ההשקעה מצד התובעים עצמם, בתביעה נכללת תביעה להחזר כספי ההשקעה של המשקיעים שהשקיעו דרך התובע 3 והתובעת 4. בתביעה נטען כי המשקיעים הנוספים - מר ציטיאט, מר למפל וגב' נקש - המחו את זכויותיהם על פי כתב התביעה לתובע 3, ועל כן השקעותיהם מתווספות להשקעה של התובע 3 לצורך התביעה. נטען גם כי גב' יהודית פרידמן-קדם, גב' גלי קדם-בלאיש ומר שלום פאר המחו את מלוא זכויותיהם על פי כתב התביעה, לתובע 4, כך שהסכומים שהשקיעו מתווספים להשקעתו של התובע 4 לצורך התביעה.
לצרכי אגרה, אמדו התובעים את נזקיהם בסך של 8 מיליון ₪ למועד הגשת התביעה.
כתב ההגנה
12. הנתבע, בכתב הגנתו, טען כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, שאינה מגלה ולו ראשית ראייה. הוא טען כי התובעים, אנשי עסקים מיומנים ומנוסים, השקיעו בחברת הזנק, היו מעורבים בפעילות החברה, השתתפו בישיבות בעלי המניות, היו שותפים להחלטות, פגשו לקוחות, ראו את המוצר בפעולה, היו ממפיצי המוצר, ניסו אותו וגייסו משקיעים נוספים. נטען כי כל המידע של החברה היה חשוף בפניהם והם לא מצאו אף שבריר של ראייה לצרף לכתב תביעתם.
הנתבע הפנה להוראות הסכמי ההשקעה, בהם נכתב, בין היתר, כי מדובר בהשקעה מסוכנת, כי ההשקעה היא על סמך האמור בהסכם בלבד ולא על סמך כל מצג אחר, כי המניות וההשקעה בחברה לא עברו בדיקה של רשות מדינתית או פדרלית וכי החברה נתנה למשקיע את האפשרות לבדוק, להתייעץ, לבקש ולקבל עוד מידע.
נטען כי מהסכמי ההשקעה היה ברור כי מדובר בחברת הזנק וכי ההשקעה בחברה היא בעלת סיכון רב, לרבות הפסד ההשקעה כולה.
13. הנתבע טען כי מטרת החברה הייתה לייצר מתקן תדלוק מתקדם, שייתן פתרון לציי רכב. הנתבע טען כי הוביל את פיתוח המוצר ועשה כל שביכולתו כדי לקדם את החברה והמוצר, לרבות השקעה של סכומי כסף גבוהים, נטילת הלוואות מבני משפחה, ושעות עבודה רבות בחברה. התובעים, שהאמינו גם הם במוצר, עשו רבות כדי לקדם את החברה, בעיקר בתחום גיוס משקיעים נוספים. נטען כי התובעים או מי מהם ישבו עם המפעילים בקולומביה, שמעו מהם על המוצר של החברה, והיו בקשר ישיר עם גורמי הפיתוח, הלקוחות והמפיצים. לטענת הנתבע, מערכת הניהול של החברה הייתה פתוחה לכל דורש והנתונים היו חשופים לכל. התובעים 2 ו-7 ללא ספק קבלו גישה למערכת והיא הייתה פתוחה גם לאחרים על פי דרישה. בעיקר עמד התובע על מעורבותם הפעילה של התובע 2, שהיה ממפיצי מוצר החברה בהודו ומדינות נוספות; התובע 3 שביקר באופן תדיר את המפתחים והכיר את עבודתם; והתובע 7 שהיה מפיץ החברה באיטליה.
לטענת הנתבע, פעילות החברה השתנתה במהלך תקופת פעילותה, מדלקן פשוט וזול להתקנה, ועד למערכת מורכבת יותר המספקת פתרון מקיף וכולל לנושאי דלק שונים לציי רכב. נטען כי במהלך שנות הפעילות של החברה נוסו מספר פתרונות כדי לספק הכנסה לחברה ולענות על צרכים של לקוחות.
14. הנתבע טען כי כלל לא שוחח עם כל התובעים, אלא רק עם חלקם. את מרביתם כלל לא הכיר בזמן בו השקיעו כספים בחברה. הוא הוסיף וטען כי לתובעים היה ידוע היטב כי המוצר של החברה לא פותח ולא היה מוכן לשימוש וכי השקעתם נועדה לשם פיתוח המוצר של החברה, אשר מורכבותו השתנתה עם השנים. הוא ביקש להבהיר כי המערכת אשר עבדה בתחילת דרכה של החברה בדרום אפריקה הייתה של חברה בשם OTI ולא מוצר שפיתחו הנתבע או החברה. לטענת הנתבע, מוצר החברה היה בפיתוח, עבד בקולומביה והתובעים היו מודעים לכך היטב.