התובע 5 - איש עסקים מוביל ברומניה – רכש 50,000 מניות תמורת 150,000 דולר, לפי הסכם מיום 14.07.2009.
התובע 6 - איש עסקים מצליח ומוכר בניו יורק – רכש 406,120 מניות תמורת 1,218,360 דולר, במסגרת הסכם מיום 21.03.2007, ותוספות להסכם מיום 20.03.2007, 25.03.2007 ו- 25.03.2009. החל משנת 2007 שימש התובע 6 כדירקטור בחברה, ובין היתר השתתף באישור הדוחות הכספיים לשנים 2008 – 2014.
תובע 6 העמיד את תביעתו לצורכי אגרה, על 500,000 דולר.
התובע 7 - איש עסקים מצליח ומוכר בארה"ב – רכש 3,000,195 מניות של החברה, במהלך התקופה שבין יוני 2002 למאי 2007, תמורת סך כולל של 9,000,585 דולר. הוא אמד את תביעתו לצורכי אגרה, על סך של 200,000 דולר.
התובע 7 החליף, כאמור, את הנתבע, בניהול החברה, החל משנת 2014.
להשלמת התמונה יצוין כי לחברה הייתה חברת בת בישראל, בבעלות מלאה, שעסקה בפיתוח מתקן התדלוק. חברת סקיורנט ישראל נוהלה על ידי מר גבי לוי, ששימש כמנכ"ל ומנהל הפיתוח.
התביעה
3. התביעה שלפני הוגשה ביום 9.11.2016. מבוקש בה לחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הכספים שהשקיעו בעבור מניות החברה. בתביעה נטען לחבות של הנתבע כלפי התובעים מכוח עוולות נזיקיות (רשלנות, גזל ותרמית), עשיית עושר ולא במשפט, ועילות חוזיות (סעיף 12 לחוק החוזים, טעות/הטעיה ותיאור כוזב)
בתביעה נטען כי המשקיעים הנוספים - מר ציטיאט, מר למפל וגב' נקש - המחו את זכויותיהם על פי כתב התביעה לתובע 3, ועל כן השקעותיהם מתווספות להשקעה של התובע 3 לצורך התביעה. נטען גם כי גב' יהודית פרידמן-קדם, גב' גלי קדם-בלאיש ומר שלום פאר המחו את מלוא זכויותיהם על פי כתב התביעה, לתובע 4, כך שהסכומים שהשקיעו מתווספים להשקעתו של התובע 4 לצורך התביעה.
4. לטענת התובעים, הנתבע שלט בחברה באופן מלא, מוחלט ובלתי מעורער, ושימש כבר-סמכא יחיד בכל ההחלטות בדבר מימון החברה והקצאת כספי המימון.
על פי כתב התביעה, הנתבע הקים וניהל, בד בבד עם ניהול החברה, חברה בשם Identity & compsale S.R.O הרשומה בצ'כיה (להלן: "חברת אידנטיטי"). חברה זו עסקה בפיתוח תוכנת TimeMaker אשר נועדה לשמש ככלי טכני לפיתוח החברה.
5. בתביעה נטען כי במהלך השנים 2008-2007 החל הנתבע ליצור ולבסס מגעים עסקיים עם התובעים והציע להם להשקיע כספים בפעילות החברה, תמורת מניות בחברה. מול כל אחד מהתובעים הוא הציג את עצמו כמי שעומד בראש ההיררכיה, הרוח החיה, ופניה של החברה. נטען כי בהתאם למצגי הנתבע בפני כל אחד מהתובעים, החברה הייתה קונצרן משגשג בעל פעילות מתהווה ענפה בכ-12 מדינות, עם מחזור הכנסות שהסתכם בעשרות מיליוני דולרים, ובמצטבר עשרות מיליארדים, ואחוזי רווח מתועדים של מאות אחוזים בשנה.
נטען בתביעה כי בפועל, החברה לא ניהלה פעילות עסקית כלל וכלל, למעט מגעים קלושים לגיבוש עסקאות פיילוט ראשוניות, שגם הן חוו כישלון מר. לטענת התובעים, הסתבר שהטכנולוגיה אינה אלה "עורבא פרח".