96. התובעים לא הוכיחו כי כספי המשקיעים לא הופנו לטובת הפעילות של החברה, אלא "הוזרמו" אל הנתבע באמצעות חברת איידנטיטי. כאמור, מתוך העדויות עולה כי בחברה התקיימה פעילות ממשית, והיא העסיקה עובדים. מר לוי העיד כי בתקופות מסוימות היו עד 15 עובדים (עמ' 25 לפרוט' מיום 9.9.2019). לחברה היו הוצאות פיתוח, לרבות פיתוח תכנה שתחילה התבצע בחברה עצמה ושלב מסוים הפיתוח בוצע בחברת אידנטיטי, תוך מעבר מפלטפורמה של ווינדווס ללינוקס (סעיף 27 לתצהיר של מר לוי). בנוסף, החברה נדרשה להוצאות בקשר לקניין רוחני והסדרה של דרישות תקינה. יש להניח כי גם פעילות השיווק וההתקנה ברחבי העולם הייתה כרוכה בהוצאות לא מבוטלות.
התובעים לא הציגו תחשיב או אומדן של העלויות שנדרשו לחברה. הם גם לא הציגו תחשיב ערוך כדין, בידי הגורם המוסמך, אודות כספים של החברה שהגיעו לידיי הנתבע. לא ניתן להסתפק בטבלאות אקסל שמר דעדוש קיבל, לדבריו, מהתובע 7, שבחר שלא להעיד במשפט.
בהעדר תחשיב, אומדן או חוות דעת מומחה, אין בידי להעריך את היקף ההוצאות "הלגיטימיות" של החברה, ואין בידי לבחון האם היקף ההשקעות בחברה היה גבוה מההוצאות של החברה, באופן שיכול להצביע על הברחות כספים מחוץ לחברה. גם אם הנתבע לא חסך על עצמו הוצאות, והתנהל בנהנתנות ובפזרנות, כטענת התובעים, אין בכך כדי ללמד על תרמית ובוודאי לא על כך שהחברה כולה היא מצג שווא שנועד לרמות משקיעים.
97. אוסיף, כי בכל הנוגע לטענות התובעים בדבר מצגי שווא בממורדנומים, הדבר מעורר קושי כפול. מבחינה דיונית, זו הרחבת חזית אסורה. מהותית, מדובר בטענה חוזית שצריכה להיות מופנית בראש וראשונה נגד החברה. ככל שהתובעים לא טענו ולא הוכיחו כי הסתמכו בפועל על מצגים בממורנדום, אין מקום לתביעה נזיקית נגד הנתבע על יסוד הממורנדום. בתצהירים איש מהתובעים לא טען כי הסתמך על הממורנדום שהיה מצורף להסכם ההשקעה שלו, ולכן אין מקום להידרש לטענות בנוגע לממורנדום, שהועלו בסיכומים.
98. לבסוף, לא מצאתי לקבל את הטענה כי הנתבע הציג מצג בפני התובעים כי על הטכנולוגיה נרשמו ארבעה פטנטים עולמיים. התובעים מסתמכים בטענתם על מצגת ישנה שנועדה להצגה בפני חברות תדלוק. באותה מצגת, נכתב בקשר לפטנטים כי:
In 2007 Securant completed its R&D, resulting in 4 patents. There are more patent applications in process of being filed.
אמנם במצגת נכתב כי החברה השלימה את המחקר והפיתוח שלה, שהביאו לארבעה פטנטים. אולם בהמשך נכתב כי קיימות עוד בקשות לרישום פטנט בתהליך רישום. מהקשר הדברים ברור כי לא מדובר בארבעה פטנטים שרישומם הושלם, אלא בפטנטים בשלבי רישום (בקשות לפטנט). מעבר לכך, יש לזכור כי לא מדובר במצג שהופנה לתובעים והיה חלק מהסכם ההשקעה (הממורנדום) אלא במצגת לחברות תדלוק.
לעומת זאת, בממורנדומים משנת 2008 ו- 2009 נכתב מפורשות כי החברה הגישה בקשות פטנט, תוך ציון מספרי הבקשות, כך שלתובעים לא היה יסוד להניח כי מדובר בפטנט רשום. הם גם יכלו לבדוק את הדברים ללא קושי, שכן בקשות הפטנט הן מידע פומבי.
99. זאת ועוד. מעדויות התובעים עולה כי הם כלל לא בדקו האם הפטנטים אכן רשומים והם כלל לא הסתמכו על עצם קיומם של הפטנטים, בבואם להשקיע בחברה.
מר קונדין העיד כי לא התעמק בעניין הפטנטים, ואם היה מבין יותר בנושא, אולי זה היה חשוב לו. מר קונדין העיד גם כי עבורו זה לא היה קריטי, הוא בדק האם קיים "משהו" בעניין זה, אך לא ראה באיזה שלב הם (עמ' 157, 159 לפרוט'), ובזמן שחתם על ההסכם לא ידע על ההבדל בין פטנט רשום לבין בקשה לרישום פטנט (עמ' 166 לפרוט' שורה 12). על פי עדותו של מר קונדין, מה שהיה חשוב הוא לא הפטנטים אלא ההצלחה העסקית (עמ' 221 לפרוט' שורות 3-4).
עו"ד דעדוש העיד כי כלל לא ידע שיש פטנטים (עמ' 281 לפרוט' שורה 18), ומר נקאש העיד כי במצגות הוצג כי קיימים פטנטים, אולם הוא ידע כי מדובר בבקשות פטנט (עמ' 192 שורות 14-17). מר כץ העיד כי המצב עם הפטנטים לא היה חשוב לו במסגרת השיקולים של ההשקעה (עמ' 138 לפרוט' מיום 25.3.2019).
100. מכל האמור לעיל עולה כי התובעים לא הוכיחו כי הוצג בפניהם מצג לפיו על שם החברה רשומים ארבעה פטנטים עולמיים. המצגת עליה מסתמכים התובעים כלל לא הייתה מיועדת אליהם, וניתן להבין מהכתוב בה כי הכוונה היא לבקשות לרישום פטנט. מה גם, שבממורנדומים צוין מפורשות כי מדובר בבקשות לרישום פטנט ולא בפטנט רשום. התובעים ממילא בחרו שלא להתעמק בנושא הפטנטים, הם לא התעניינו בתוכנם של הפטנטים, במהות הקניין הרוחני שלהם ובמעמדם הרישומי, ודומה כי הפטנטים כלל לא היוו שיקול קריטי מבחינתם.
במצב דברים זה, לא שוכנעתי כי מדובר במצג כוזב או בתרמית. התובעים לא הוכיחו כי הנתבע התכוון להטעות מי מהתובעים, או כי התובעים הסתמכו על קיומם של פטנטים. איש מהתובעים לא טרח לברר באיזה המצאות מדובר, מהו סטטוס בקשות הפטנט, באילו מדינות הוגשו, היכן הוכר הפטנט וכדומה. לו התובעים סברו כי הקניין הרוחני של החברה הוא עניין מהותי, הדעת נותנת שהיו מתעניינים בכל אלה, ולכל הפחות מבקשים לדעת על איזה קניין רוחני מדובר.
101. בסיכום הדברים, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לקיומה של תרמית או לקיומם של מצגי שווא שקריים, ועל כן דין התביעה להידחות.
102. באשר לשאלת ההוצאות, מצאתי לקחת בחשבון את ההוצאות הכבדות שנגרמו לנתבע בשל ניהול הליך ארוך ומורכב. הנתבע נדרש להגיע לארץ לצורך ניהול ההליך, דבר אשר וודאי גרם לו הוצאות כבדות, אותן העריך בסך של 25,000 דולר. כמו כן, הנתבע טען כי הוציא על הגנתו סך של 981,261 ₪ וכן נשא בנטל הוצאות גם בגין חוות דעת, צילומים, תמלולים ועוד בסך של כ-77,000 ש"ח.
לאחר שנתתי דעתי לטענות אלה, להיקף הכספי של התביעה, היקף הטיעון והראיות, משכו של ההליך המשפטי, מקום מגוריו של הנתבע מחוץ לישראל וההכבדה הכרוכה בכך, וההתנהלות הדיונית של הצדדים, אני מוצאת לפסוק לתובע הוצאות משפט בסך 80,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 220,000 ₪.
סוף דבר – התביעה נדחית.
התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 80,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 220,000 ש"ח.
חיוב זה חל על התובעים יחד ולחוד.
הערבון שהפקידו התובעים בבית המשפט יועבר לנתבע על חשבון חוב שכר הטרחה.
ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"א, 11 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.
גאולה לוין