82. ד"ר קדם הצהיר כי התוודע לחברה מאלי חיים, שפעל בעבור הנתבע כסמנכ"ל שיווק, וסיפר לו בפירוט רב אודות הפיתוח של מערכת התדלוק. לדבריו, הוצג לו שקיים מוצג מסחרי שעובד במלואו, ונאמר לו שהמערכת עברה בהצלחה 27 פיילוטים מלאים בתחנות באיטליה. הוא שמע מאלי חיים שהחברה זקוקה לאופרטורים ולא להשקעות כספיות.
ד"ר קדם הצהיר כי ביקש להשקיע בחברה, ומשאישרו החברה והנתבע את בקשתו, הוא השקיע 50,000 ביום 11.07.2007. מכיוון שנדרש לאישורים וביורוקרטיה רבה להעביר כסף לחשבון החברה בארה"ב, ביקש מהנתבע להפקיד את הכסף בחברה הישראלית, וכך עשה.
בהתייחס להלוואה שהעמיד ד"ר קדם לחברה ביוני 2009, לדבריו אלי חיים אמר לו בהיסטריה, כי אם לא ייכנס לבנק סכום של 150,000 ₪ כל העסק קורס, ולמרות שהדבר היה מנוגד לחלוטין למצגים הקודמים שהוצגו בפניו, הוא הסכים להעמיד את ההלוואה, כנגד מניות החברה.
83. גם ד"ר קדם הצהיר כי על סמך מצגי הנתבע, פעל לגיוס משקיעים נוספים.
ד"ר קדם מתאר בתצהירו את הפעילות הענפה שעשה כדי לקדם את החברה. בשנת 2007 הביא משקיע מקנדה, אך אלי חיים לא העביר אותו לחברה. מכאן הוא למד כי לנתבע לא הייתה מחויבות למשקיעים. ד"ר קדם קובל גם על סירובו של הנתבע להיכנס לשותפות 50/50 עם אוליגרך יהודי גרוזיני בחברה ברוסיה. לטענתו, הנתבע יכול היה לוותר במדינה אחת ולקבל גב השקעה מספיק רחב להשלמת המערכת מסטארט-אפ למערכת מסחרית, אך היו לו שיקולים משלו והמשקיעים לא עניינו אותו. דוגמה זו היא אחת מיני הזדמנויות רבות לגייס משקיעים כבדים, אך התגלה שהכל היה לשווא, כי לנתבע לא היה מוצר אלא מצגי שווא, והוא אינו אלא איש מכירות ממולח שהציג עצמו כגאון טכנולוגי, אך מאחורי המצגים לא עמד מוצר מסחרי.
84. בעדות בבית המשפט הסביר ד"ר קדם כי החברה הלכה בגדול על כל העולם, דבר שלא היה צריך לעשות כשיש בעיית מזומנים (עמ' 239 לפרוט' מיום 25.3.2019). התפרסות על כל העולם הביאה להוצאות מיותרות ובזבוז כספי המשקיעים (עמ' 259).
85. מר אליעזר כץ כתב בתצהירו כי נמסר לו מפי הנתבע עצמו כי פעילות החברה התמקדה בפיתוח, ייצור, שווק וניהול השימוש במתקני תדלוק מתוחכמים. על פי מצגי הנתבע, מתקן התדלוק היה פעיל ומוכן לשימוש, נוסה בהצלחה במספר מדינות והיה בתהליכי שדרוג ופיתוח נוספים שנועדו להשביחו. לדבריו, על פי המצגים של הנתבע, החברה היה קונצרן משגשג בעל פעילות ענפה מתהווה בכ-12 מדינות עם מחזור הכנסות שהסתכם בעשרות מיליוני דולרים ובמצטבר עשרות מיליארדים ואחוזי רווח מתועדים של מאות אחוזים בשנה (סעיף 12 לתצהיר).
גם מר כץ סיפר בתצהירו כי לנתבע היה עניין בחברת אידנטיטי וטען כי הנתבע ייצר רווחים לחברת אידנטיטי באמצעות תשלומים מהחברה (סעיף 8 לתצהיר).
יוער כי גרסתו של מר כץ כללית ביותר. הוא אינו מפרט מתי קיבל מצגים מהנתבע, היכן וכיצד, ולא הציג שום אסמכתא כגון מצגת שקיבל, ממורנדום או מסמך אחר.
86. בעדות בבית המשפט, העיד מר כץ כי קרא מעט מהממורנדום, לא בצורה יסודית, וזה לא מצא חן בעיניו (עמ' 26 לפרוט' מיום 25.3.2019). התשובה שקיבל היתה שזה מה שעורך הדין נתן, לא לדאוג על זה, הולכים לעשות הרבה כסף. לגבי ההסכם, העיד מר כץ כי כנראה קרא אותו, אבל לא לקח אותו ברצינות (עמ' 137). מר כץ אישר כי התמנה כמנהל בחברה בשנת 2009 ונטל חלק באישור הדוחות הכספיים של החברה משנת 2008 עד לשנת 2014 (עמ' 143).
87. לעדויות אלה מתווספת עדותו מר אביהו שקדי, שפעל מטעם החברה לגיוס משקיעים. על פי תצהירו, אלי חיים והנתבע והציגו לפניו מצג שקיים מוצר שפותח ורשומים עליו פטנטים בתחום דלקנים אלחוטיים. הוצג בפניו כי המוצר עובד ונעשו פיילוטים מוצלחים בכמה מדינות. לדבריו, הנתבע הציג בפניו חוזים חתומים עם גופים מסחריים במדינות שונות.
בעדותו הבהיר מר שקדי כי פנה למשקיעים בשם החברה, לא בשם הנתבע (עמ' 30 לפרוט' מיום 19.3.2019). הוא העיד כי בשנת 2007 הדגימו לו בחולון את הדלקן האלחוטי (עמ' 81- 82) היה מדובר במוצר גאוני, שיש עליו פיילוטים (עמ' 84). הוא ציפה להצלחה במיליארדים אך אחרי שלוש שנים של נסיונות ראה שהכל קורס (עמ' 49). הייתה מצוקת מזומנים ולחץ עצום למצוא משקיעים. יחד עם זאת, בשנת 2011 עדיין היה תחת הרושם שהנתבע מאמין שבתוך כמה שנים יהיו לחברה רווחים של מאות מיליוני דולר (עמ' 73).
88. אל מול עדויות אלה הובאה לפני עדותו של הנתבע, שתיאר בפירוט את הפעילות של החברה לאורך השנים, החל מהקמתה, הקמת חברת הבת בישראל לצורך פיתוח המוצר, ומאמצי הפיתוח של התוכנה באמצעות חברת איידנטיטי בצ'כיה. הנתבע תיאר באריכות את המאמצים הרבים שהשקיע לשם הצלחת החברה. הנתבע הדגיש בתצהירו כי חברת איידנטיטי היא חברת פיתוח שאין לו כל חלק בבעלות בה, והתשלומים שהיא קיבלה מהחברה נעשו עבור שירותי פיתוח במחירי עלות והחברה נותרה חייבת כספים לאיידנטיטי.
89. הובאה לפני גם עדותו של גבי לוי, שעבד בחברה משנת 2005 עד שנת 2014 והיה אחראי על ההיבטים הטכנולוגיים בה. בין היתר הוא ניהל את חברת הבת בישראל ושימש כסמנכ"ל טכנולוגיה. בתצהירו הסביר מר לוי על מערכת הדלקן של החברה ועל מאמצי הפיתוח. הוא העיד כי כשהגיע לחברה בשנת 2005 הייתה מערכת עובדת, הגם שלא הייתה מושלמת והיו לא באגים. לדבריו, בשנת 2006 הוא התקין את המערכת באיטליה והמערכת עבדה (סעיף 10-11 לתצהיר). מר לוי הצהיר כי במהלך השנים השתתף בהתקנת המערכת גם בברזיל, הונגריה, פורטוריקו, אוסטרליה וניוארק. לדבריו, המערכות עבדו אך לא בלי באגים, והתעוררו בעיות מורכבות ולא צפויות. במהלך השנים נמשכו גם המאמצים לפתוח את המערכת, לשדרג אותה ולתקן תקלות שעלו מהעבודה בשטח. על פי תצהירו של מר לוי, במשרדי החברה בתל אביב הייתה מערכת הדגמות עובדת עם משאבה, והוא הדגים את המערכת למרבית התובעים ולרבים אחרים.
מר לוי תיאר בתצהירו את המהלך בו החברה התחילה לעבור ליצר את חלקי המערכת בייצור המוני (סעיף 24). הוא תיאר גם את המערכת לפיתוח תכנית המחשב והשרת באמצעות חברת איידנטיטי, בניהולו של פאבל (סעיף 27). מר לוי תיאר את הפעילות בקולומביה, שם המערכות עבדו והיו שמישות, הגם שלא היו חפות מקשיים. הפעילות שם נפסקה לדבריו, כי חלק מהמרכיבים של המערכת לא היו זמינים עוד וכיוון שלא היה כסף להמשיך.
90. מר לוי העיד בבית המשפט ביום 9.9.2019. הוא הותיר רושם מהימן ומצאתי ליתן אמון בעדותו. יש לזכור כי מדובר בעד אובייקטיבי, שאין לו עניין בתוצאות ההליך, איש מהתובעים לא הטיל בו דופי. מר שקדי, שהעיד מטעם התובעים, סיפר כי הוא אדם ישר ומקצוען (עמ' 81 לפרוט' מיום 19.3.2019).
בחקירתו הנגדית, מר לוי דבק בגרסתו אודות פיתוח התקן התדלוק, פעילות החברה ופיתוח התוכנה בצ'כיה. הוא תיאר את פעולות פיתוח שהתרחשו לפני שהגיע לחברה, ושיפורים שנעשו אחרי שהגיע (עמ' 53 לפרוטוקול מיום 9.9.2019). הוא דבק בגרסתו כי היו ניסויים מוצלחים בחמש-שש מדינות (עמ' 68) והיה פיתוח של GPS החל משנת 2006 ואילך (עמ' 76).
מר לוי העיד על המאמצים לעבור לייצור המוני, מהלך שהוא דחף אליו, אך לדבריו נדרש לכך הרבה מאוד כסף, והוא לא יודע אם היה (עמ' 65).
האם הוכחה תרמית?
91. התמונה המצטיירת מתוך התשתית שנפרשה לפניי היא כי החברה פעלה לממש מיזם חדשני ושאפתני בתחום הדלקנים. במהלך הפעילות לגיוס משקיעים וגורמים אחרים עימם ביקשה החברה להתקשר, הוצגו מצגות מפורטות, רווית תחזיות אופטימיות, תשבוחות אודות המוצר של החברה, ומודל עסקי מבטיח. לנתבע היה, כך נראה, חלק משמעותי בהכנת המצגות ובהצגת המידע בפני גורמים שונים, הגם שחלק מהתובעים לא קיבלו מידע ישירות מהנתבע עובר להשקעותיהם. אין חולק כי בסופו של יום התחזיות האופטימיות של החברה ושל הנתבע לא התממשו והמיזם נכשל. אך בכך, כמובן, אין די כדי לבסס עילת תרמית. אופטימיות של יזם, גם אם היא מופרזת, אינה תרמית. במיוחד כאשר היזם מאמין בסיכויי ההצלחה של המיזם.
92. מתוך הראיות שהובאו עולה כי עובר להשקעותיהם של התובעים, החברה אכן החזיקה בידה מערכת דלקן, כפי שהעיד מר לוי. בחברה התקיימה פעילות ממשית, אינטנסיבית, לממש באופן מסחרי את מתקן התדלוק החדשני של החברה.
לא מצאתי יסוד לטענות התובעים כי הכל היה תרמית אחת גדולה, מצג שווא בפני משקיעים כדי לגייס כספים ולהבריח אותם מחוץ לחברה. בחברה התקיימה פעילות אמיתית של פיתוח המתקן ושיפורו, ושל שיווקו ברחבי העולם. דבריו של מר לוי, שהעיד מכלי ראשון על כלל הפעילות בחברה, לא נסתרו.
לא מצאתי יסוד לטענה כי בניגוד למצג שהוצג לתובעים, לחברה כלל לא היה התקן תדלוק, והדברים היו לכל היותר בשלב הרעיוני. מכלל העדויות, לרבות עדותיהם של התובעים שפורטו לעיל, עולה כי הייתה בידי החברה מערכת תדלוק, בוצעו פיילוטים ונעשו התקנות במדינות רבות בעולם. בקולומביה למשל, המערכת פעלה והפיקה הכנסות. אמנם, הדברים אינם עבדו בצורה חלקה והיו קשיים ותקלות. עולה מהראיות, כי החברה פעלה להתגבר על התקלות, וכן לשדרג את המערכת ולפתח פיצ'רים שונים. אי אפשר לקבל את הטענה כי לא היה מוצר, או שהוא היה בשלבי פיתוח מאוד התחלתיים. לא מצאתי כי קיומן של תקלות, גם אם היו תקלות לא מבוטלות, מלמד על תרמית או מצג שווא. זאת במיוחד בשים לב לנטל הראיה המוגבר בנוגע לטענת תרמית.
במישור הפורמלי, התובעים נשענים בסיכומיהם על סעיף 44 לכתב ההגנה, ורואים בו משום הודאת בעל דין. בסעיף זה נכתב "לתובעים היה ידוע היטב כי המוצר של החברה לא פותח ולא היה מוכן לשימוש וכי השקעתם נועדה לשם פיתוח המוצר של החברה, אשר כאמור מורכבותו של המוצר אף השתנתה עם השנים". אין בידי לקבל את טענתם. מעבר לכך שהתיאור המילולי כי "המוצר לא פותח" אינו מתיישב עם הראיות שהובאו לפניי, יש לקרוא את סעיף 44 יחד עם כלל הטענות בכתב ההגנה. מקרא כתב ההגנה בכללותו ברור כי הנתבע טען שלחברה היה מוצר, והחברה פעלה להמשך פיתוחו, שיפורו, והתקנתו המסחרית. לכן, גם אם הניסוח של סעיף 44 לא היה מיטבי, כפי שאמר ב"כ הנתבע, אין לראות בכך הודאת בעל דין.
93. אין חולק כי בסופו של יום, דרכה של החברה לא צלחה. אך כישלונה של החברה, בין אם הוא נעוץ במכשולים טכנולוגיים או מכשולים עסקיים, אינו הוכחה לתרמית או מצג שווא. גם כישלון ניהולי אינו תרמית או מצג שווא.
מטבע הדברים, כאשר מדובר במיזם חדשני ושאפתני כפי המיזם של החברה, הדרך למימושו רצופה בקשיים ומהמורות, ואלה אכן פורטו תחת "גורמי סיכון" בממורנדומים שצורפו להסכמי ההשקעה, לצד התחזיות האופטימיות. החברה הזהירה את התובעים מפני גורמי הסיכון וחזקה על התובעים שהיו מודעים לכך, גם אם בחרו להאמין בכל מאודם כי החברה תתגבר עליהם ותצליח לממש את החזון הכלכלי שלה.
כפי שעולה מתוך העדויות, עד סוף דרכה של החברה (בשנת 2015) התובעים האמינו במיזם ובסיכוי הצלחתו. הם לא סברו כי מדובר בחברה ריקה מתוכן, המושתת כולה על תרמית. דומה כי גם בשלבים מאוחרים סברו כי הקשיים המהותיים, וחוסר היכולת להגיע לפריצת דרך, נעוצים בהעדר אמצעי מימון, ובפרט העדר מימון לייצור המוני. בדיעבד, חלקם סבורים כי הבחירה האסטרטגית להתפרש על פני כל העולם הייתה שגויה. דברים אלה אינם מלמדים, כמובן, על קיומה של תרמית.
94. לא מצאתי יסוד לקבוע כי הנתבע לא האמין במצגים שהציג בפני המשקיעים וכי לא שאף להצלחת החברה, והיה מעוניין רק בריקונה מכספי ההשקעות. מהעדויות עולה כי גם התובעים סברו, במשך שנים ארוכות, כי הנתבע עושה מאמצים להצלחת החברה, הגם שלחלקם הייתה ביקורת לגבי אופן התנהלותו, סגנונו, והחלטות מסוימות שקיבל.
יש לזכור כי גם אם כישלונה של החברה נעוץ בכישלון ניהולי או בדרך פעילותה, הדבר אינו עולה כדי מצג שווא תרמיתי ושקרי. כל עוד הניהול נעשה בתום לב לטובת החברה, גם אם ההחלטות היו מוטעות, ואף רשלניות, אין בכך משום תרמית. גם תחזיות שאינן מבוססות דיין, עדיין אינן בגדר מרמה, כל עוד התחזית אינה מתבססת, במודע, על עובדות שאינן אמת. תחזית לעתיד יכולה להיחשב כהטעיה במרמה, אם היא ניתנת על-ידי מי שאינו מאמין בנכונותה, ואם היא מבוססת על נתונים עובדתיים קיימים שהמציג יודע כי הם אינם נכונים.
התובעים מבססים לפחות חלק מעילות התביעה על הערכות שלא עלו כדי מצגים חוזיים מחייבים, והיו מבוססות על נתונים עובדתיים ממשיים. כך למשל, קובלים התובעים על כך שההערכות בדבר חוזים בהיקפים מסחריים עם אופרייטורים ברחבי העולם לא יצאו אל הפועל. אך שעה שאכן היו מגעים והתקשרויות ראשוניות עם אותם אופרייטורים, כפי שהוצג לתובעים, העובדה שההערכה כי הדברים יבשילו לידי הסכם מסחרי רווחי לא התממשה, עדיין אינה מלמדת על בתרמית.
95. באשר לטענות אודות האינטרסים של הנתבע בחברת איידנטיטי הצ'כית, לא מצאתי יסוד לקבוע כי לנתבע אכן היה אינטרס כלכלי בחברה זו. אין חולק כי הנתבע היה אורגן גם של החברה וגם של TM. בין שתי החברות היו קשרים עסקיים וכספיים. למשל הסכם לחלוקת משרדים, עליו חתום הנתבע הן בשם סקיורנט והן בשם TM.
מנגד, עדויותיהם של הנתבע ושל מר פאבל סטרנד על כך שחברת איידנטיטי הייתה כולה בבעלותו של מר פאבל והנתבע מעולם לא היה שותף בה, לא נסתרו. התובעים לא הביאו כל ראיה לכך, ולא הסבירו על מה מבוססת סברתם בדבר אינטרס כלכלי של הנתבע בחברת איידנטיטי. אין חולק כי חברת איידנטיטי סיפקה שירותי פיתוח תוכנה הן לחברה, והן לחברה נוספת השייכת לנתבע, חברת TM. אך בכך אין די כדי ללמד על אינטרס של הנתבע בחרת איידנטיטי עצמה.
אוסיף כי העובדה שחברת איידנטיטי מספקת שירותי פיתוח לשתי החברות לא הוסתרה מעיני המשקיעים. כך, מר כץ העיד כי ידע שהחברה הצ'כית נתנה שירותים לשתי החברות האלה (עמ' 150 לפרוט' מיום 25.3.2019). בהגינותו, הוא גם העיד שאין לו מידע על כך שהנתבע קשור לחברת איידנטיטי (עמ' 151) והוא מתבלבל בין TM לאיידנטיטי (עמ' 152).