מר קונדין טען כי קיבל מצגות מד"ר קדם אך לא צירף אותן. מר קונדין גם לא צירף את הממורנדום שהיה מצורף להסכם ההשקעה. בעדותו, מר קונדין בעדותו לא זכר אם קרא את הממורנדום לפני שעשה את ההשקעה הראשונה או אחרי, במהלך השנים (עמ' 161 לפרוט' מיום 19.3.2019). וכך הוא מעיד:
"אני זוכר שקראתי חלק מהם לא לא התעמקתי יותר מדי, כי כל המידע קיבלתי אותו... באימיילים, מצגות מרון קדם" (עמ' 154).
ובהמשך:
"כמו שאמרתי היו לא מעט מסמכים שכשבעצם קנינו את המניות, היו כמה מסמכים אני זוכר גם מסמך במיוחד של 50 עמודים, היה NBA, היו מסמכים,עברתי עליהם פה ושם שאלות, לא הבנתי אותם 100%, הבנתי חלקית ובעצם כששאלתי כל מיני שאלות גם את רון וגם את אלי חיים, בעצם התשובות שקיבלתי זה מה שאני יכול לחזור,למשל מה שאמרתי מקודם, שזה, אלה מסמכים סטנדטיים, אמריקאיים אתה יכול להירגע, אני תידלק על.... כלומר אל תבחן....זאת אומרת אתה יכול.... זה משהו שהוא פורמלי, מה שחשוב זה מה שהחברה עושה בשטח, זה הביצועים שלה" (עמ' 157).
לדבריו, האמירה בהסכם על כך שמדובר בהשקעה עם סיכון והמשקיע עלול לאבד את כספו הדילקה אצלו נורה אדומה (עמ' 163). הוא פנה לאלי חיים והתשובה שקיבל זה שזה הסכם סטנדרטי ומה שחשוב זה המצב בשטח בפועל. לדבריו, היה קצת מודאג כי קיבל את הרושם שנכנס לחברה יציבה ומכובדת ובהסכם היה מדובר על סיכונים (עמ' 164). הוא ליבן את הענין עם אלי חיים ורון קדם וסמך על מה שהם אומרים לו בעל פה (עמ' 165). הוסבר לו שהמסמכים הוכנו בתחילת דרכה של החברה, וזה גם מה שהדין האמריקאי מחייב, והמדובר בכסת"ח (עמ' 171).
מר קונדין העיד כי כאשר השקיע, לא ידע היכן החברה עומדת מבחינה כספית (עמ' 174). הוא לא התעניין בהכנסות בהווה אלא בציפייה לרווחים עצומים בעתיד (עמ' 181). הוא לא התעניין גם בשווי החברה בקביעת מחיר המנייה (עמ' 184).
71. נמצא, כי מר קונדין כלל לא קיבל מצגים ישירים מהתובע עובר להשקעתו בחברה. הוא לא התעמק במסמכים שקיבל ובחר להסתמך על מידע בעל פה, שמסרו לו ד"ר קדם ומר אלי חיים, גם כשהבין שהדברים אינם תואמים את האמור בהסכם. מר קונדין לא פירט מה בדיוק היה שקרי במצגים שהוצגו לו והיכן הפער בין המידע שקיבל אודות המוצר של החברה והפעילות העסקית והכלכלית שלה לבין מצב הדברים האמיתי.
נוכח כל האמור, לא הוכחו יסודותיה של עוולת התרמית ביחס למר קונדין.
72. מכאן לעו"ד אפריים דעדוש. עו"ד דעדוש, בתצהירו, סיפר על הדברים ששמע מהנתבע אודות המוצר שפיתחה החברה בתחום הדלקנים. הוא התייחס לתוכן הדברים ששמע לטענתו, אך לא פירט כיצד קיבל את המידע מהנתבע (בעל פה או בכתב), ומתי התקבל המידע (סעיפים 9 עד 12 לתצהיר).
עו"ד דעדוש צירף לתצהירו מצגת (נספח א'), בה הוצג לטענתו באופן חד וברור, שהמוצר שהחברה המציאה ופיתחה הוא מוכח ואחרי ניסויים מוצלחים, חדשני, אלחוטי, זול משמעותית בהתקנה והפעלה שוטפת, חוסך זמן ועלויות. הוצג גם כי ישנם 4 פטנטים רשומים, ובשנת 2007 החברה השלימה את הפיתוח באופן מלא. מדובר במצגת שאינה מתוארכת, ועו"ד דעדוש לא פירט כיצד ומתי הגיעה לידיו. אין כל אסמכתא כי המצגת הוצגה לו עובר להשקעה בחברה.
עו"ד דעדוש הצהיר כי בדיעבד הסתבר לו שמדובר במצג שווא, לא היה כל פיתוח של מתקן תדלוק כפי שתיאר הנתבע, המוצר לא היה מוכן לשימוש, ולכל היותר היה בשלב פיתוח רעיוני, בהתבסס על מוצר בעייתי שהנתבע הפעיל בעבר בדרום אפריקה, ובמקור לא היה שלו.
73. עו"ד דעדוש הצהיר כי לפי המצגים של הנתבע, החברה הייתה קונצרן משגשג, בעל פעילות מתהווה ענפה במספר רב של מדינות, עם מחזור הכנסות שהסתכם בעשרות מיליוני דולרים, ובמצטבר עשרות מיליארדים ואחוזי רווח מתועדים של מאות אחוזים בשנה, ובשווי של כ- 500 מיליון דולר לפחות (סעיף 23 לתצהיר). הנתבע נהג להציג כי החברה היא קונצרן ענק, ותניב בקרוב על בסיס הסכמים חתומים, הכנסות שנתיות שמסתכמות בעשרות מיליוני דולרים, ואחוז רווח של עשרות אחוזים בשנה ופוטנציאל של עשרות מיליארדי דולר בשנה (סעיף 59 לתצהיר).
עו"ד דעדוש הצהיר, כי היכרותו הראשונה עם החברה הייתה דרך חבר בשם שי נחמיאס שהכיר לו בשנת 2008 את אלי חיים, ששימש כסמנכ"ל השיווק. אלי חיים ערך לו פרזנטציה של המערכת במשרדי החברה, בהמשך פגש בנתבע, שטען שהמערכת, על כל חלקיה, עובדת במלואה ללא תקלות, וכבר בוצעו ניסיונות באיטליה, והמערכת עובדת בקולומביה וברזיל. עו"ד דעדוש צירף כנספח ד' את הפרזנטציה אשר לטענתו הציג לו הנתבע. יצוין כי במסגרת נספח ד' צורפו שתי מצגות ללא תאריך, וממורנדום מיום 01.12.2008.
על פי תצהירו, בהתחלה נאמר לו שכלל אין צורך בהשקעות בחברה שכבר שווה מאות מיליוני דולרים, אלא מגייסים מפעילים/מפיצים ממדינות שונות, והוא התבקש לשמש כמפיץ בבולגריה ובהונגריה. בפגישות בהונגריה, הנתבע הציג בפני המפיץ והמתעניינים, כי המערכת עובדת במלואה. בהמשך הותקנה יחידה אחת ביחידת חצר אצל המפיץ בהונגריה, אך כיוון שלא הייתה תנועה במקום, לא ניתן היה לדעת אם המערכת עובדת כראוי. על פי עו"ד דעדוש, הוא נסע עם הנתבע לז'נבה להיפגש עם מפיצים פוטנציאליים מארגנטינה, ובנסיעה שמע מהנתבע כי המערכת עובדת וכי אפשר להפיק ממנה רווחים גדולים. הנתבע הציע לו לרכוש מניות בהנחה ממחיר המכירה לאחרים, בגלל החברות ביניהם (סעיף 33 לתצהיר). על פי התצהיר, עו"ד דעדוש נסע עם הנתבע לפגוש מפיצים באיטליה, רומניה, גרמניה, יוון, מונטנגרו וסרביה, והנתבע הציג בפני המפיצים את המערכת, והדגיש שהיא עובדת ופועלת במלואה ואפשר להתקינה בכל רגע באופן מלא.
עו"ד דעדוש סיפר כי נסע עם הנתבע גם בברזיל, ושם נחתם הסכם עם בעלים של 6 תחנות דלק לגבי הכנסת המערכת, אך הדבר לא קרה כי בפועל לא הייתה מערכת שעובדת, לא כל שכן מערכת מתקדמת ומשוכללת כפי שתיאר הנתבע (סעיף 37 לתצהיר). לדבריו, בברזיל הנתבע לקח אותו לתחנה בה כביכול הייתה המערכת מותקנת, אך כיוון שלא היה רכב עם דלקן, הוא לא ראה את הרכב בפעולה. הוא פגש בברזיל את גבי לוי, איש הטכנולוגיה של החברה, ששהה שם לטובת ניסיון לתיקון תקלות.
על פי התצהיר, הנתבע הפציר בעו"ד דעדוש להשקיע בחברה. הוא גם נפגש עם משפחתו וסיפר אודות החברה ועתידה המזהיר, הציג את הפרזנטציה ואביזרים של המערכת.
עו"ד דעדוש הצהיר כי התלווה לנתבע גם בנסיעה להודו, שם הציג בפגישות שיש לו מערכת שעובדת, אך בניגוד להבטחות הוא לא סיפק מערכת שעובדת (סעיפים 42 עד 47 לתצהיר).
לדברי עו"ד דעדוש, התברר כי בפועל החברה לא ניהלה פעילות עסקית כלל, למעט מגעים קלושים לגיבוש עסקאות פיילוט ראשוניות שגם הן חוו כישלון מר (סעיף 61 לתצהיר).
74. לטענת עו"ד דעדוש, הנתבע בנה והפעיל את מערך ההשקעות במטרה להונות את המשקיעים, וכלל לא התעניין בכך שיהיה מוצר והיה רק מעוניין בכספי המשקיעים כדי להעבירם לגופים חיצוניים, בהם היה לנתבע אינטרס פיננסי מובהק. הוא ניצל את כספי המשקיעים להוצאותיו האישיות ומשכורות עתק, והוציא מהחברה כספים באמצעות איידנטיטי במסווה של תשלומים לפיתוח. להוכחת הטענה צירף עו"ד דעדוש רשימות של פעולות כספיות ודוחות כספיים של החברות לשנים 2005-2006; דוח כספי של החברה הישראלית לשנת 2007; דוחות כספיים של TM לשנים 2008-2009. יוער כי בניגוד לאמור בתצהיר, רשימות הפעולות הכספיות אינם דפי חשבון בנק, ולא ברור על ידי מי נערכו.
75. בעדותו העיד עו"ד דעדוש כי בהסכם משנת 2009 התחייב להשקיע בחברה 1.5 מיליון דולר עד 30.6.2009, אך כשהתחיל להבין שיש פער בין המצגים למתרחש בפועל עצר את ההשקעה (עמ' 231-2 לפרוט' מיום 19.3.2019). עו"ד דעדוש אישר כי קיבל דוחות כספיים של החברה לפני שהשקיע, אך לא הסתכל בהם (עמ' 236). הוא לא זכר אם קרא את הסכם ההשקעה והממורנדום (עמ' 265 – 267). בעדותו הבהיר שבתצהיר נפלה טעות ולא הציגו לו הכנסות בהווה של עשרות מיליוני דולרים אלא צפי לעתיד (עמ' 46 לפרוט' מיום 25.3.2019). הוא העיד כי קרא את הממורנדום רק לקראת עדותו ולא לפני ההשקעה.
76. מר יעקב נקאש כתב בתצהירו כי התוודע לחברת סקיונרט באמצעות ד"ר קדם, באוגוסט 2008. את הנתבע פגש לראשונה בספטמבר 2008. מר נאקש כתב בתצהירו כי בחומר ובמצגות שקיבל מהנתבע ומאלי חיים, הוצג בפניו שישנה מערכת שפיתוחה הושלם ומוכנה לשימוש וכי ישנם בגינה פטנטים. הוצג כי המערכת של החברה היא המתקדם ביותר בעולם וכוללת פתרון טכנולוגי זמין. נאמר שהחברה עוסקת בפיתוחים משלימים נוספים מעבר למערכת הקיימת וכי מטרת החברה להתפרס במדינות רבות בעולם, וכי בוצעו כ- 27 פיילוטים מוצלחים באיליה, אוסטריה, ברזיל וקולומביה. הוא הצהיר כי הוצג בפניו שיש לחברה חוזים חתומים במדינות שונות עם גופים שונים בסדר גודל של מאות אלפי כלי רכב ומשאיות, וכל שחסר זה השקעה של כמה מליוני דולרים כדי לייצר בכמויות ולהוזיל את המחיר, כדי לאפשר התקנה בהיקף המוני. לטענתו, הסתבר בסוף שלא היו כל פיילוטים שהצליחו ולא היתה כל משמעות לחוזים שהיו תלויים בהצלחת הפיילוט, בגין המערכת שהסתבר שלא הייתה קיימת.
גם מר נקאש צירף לתצהירו מצבת שאינה מתוארכת (נספח א'). נכתב כי היא נשלחה אליו, אך לא הוצגה אסמכתא על שליחתה. במצגת נכתב:
"In 2007 Securant completed its R&D, resulting in 4 patents. There are more patent applications in process to being filed.
מר נאקש צירף לתצהירו מצגת נוספת (נספח א1) שגם היא אינה מתוארכת ולא נרשם כיצד ומתי הגיעה לידיו. כן מצורף ממורנדום מיום 1.12.2008 (נספח א2), מצגת נוספת (נספח ב') ומודל עסקי והנחיות להסכמי הפצה, כולם ללא תאריך ומבלי שנכתב מתי וכיצד הגיעו לידי המצהיר.
77. על פי תצהירו של מר נאקש, הייתה פעילות מעשית, ראשונה, שקרמה עור וגידים בתאילנד, עם מספר חברות וציים כולל חברת הדלק PTT. מר נאקש העיד כי לאחר פעילות של למעלה מחצי שנה טס במאי 2009 עם הנתבע לתאילנד ואחרי מו"מ נחתם הסכם אופרציה עם חברת Vispac. לדבריו, סוכם לבצע פיילוט על גבי צי של 1,000 משאיות וארבע תחנות דלק, אך מספר ימים לפני קיומו של הפיילוט שלח הנתבע שני עובדים במקום מר גבי לוי סמנכ"ל הטכנולוגיה. העובדים נתקלו בבעיות שלא ידעו לתת להם מענה והפיילוט נכשל. מר נאקש מתאר את המגעים עם התאילנדים, בדצמבר 2009, לבצע פיילוט נוסף, אך כיוון שהתאילנדים עמדו על קיום ביקור במדינה בה המערכת עובדת, דבר ממנו התחמק הנתבע, הדבר לא התממש.
מר נאקש מתאר בתצהירו גם משא ומתן מול אופרייטורים אחרים ביוני 2010, אשר לא התקדם כיוון שהם לא קיבלו מהנתבע את כל הנתונים שביקשו.
על פי תצהירו של מר נאקש, מריו, המשקיע המקומי בקולומביה, הקים חברה, גייס אנשים, השקיע כ- 4 מיליון דולר והגיע לקריסה.
מר נאקש הצהיר כי גייס משקיעים נוספים על סמך מצגי הנתבע ולבקשתו, אך לא פירט איזה מצגים הציג להם. מר נאקש העיד כי המשקיעים שהשקיעו דרכו לא קיבלו ממורנדום, לא פגשו את הנתבע, ואת כל המידע קיבלו ממר נאקש עצמו (עמ' 218 לפרוט' מיום 25.3.2019).
78. בעדותו בבית המשפט, אישר מר נאקש כי היה פיילוט במשך חצי שנה בתאילנד, וההתקנה נעשתה על ידי גבי, סמנכ"ל טכנולוגיה (עמ' 168 לפרוט' מיום 25.3.2019). בוצעה התקנה על 18 משאיות ונאמר לו שהשותפים בתאילנד מרוצים מהניסיון (עמ' 174). מר נאקש אישר כי במייל במרץ 2014 כתב שזה עבד טוב. לדבריו, קיבל אינפורמציה שגויה (עמ' 171). את הדיווח קיבל מחיים סגל, שותפו שהיה בתאילנד. יוער כי התובעים לא זימנו את חיים סגל להעיד על הפיילוט בתאילנד.
מר נאקש העיד גם על כך שבקולומביה היו 21 אתרים שעבדו, בהם הושקעו מליוני דולרים (עמ' 215). המערכת שם עבדה הגם שמדי פעם היו בעיות (עמ' 216).
יחד עם זאת, שיתף מר נאקש בסברתו כי אם המערכת הייתה עובדת, היו מגייסים כסף. העובדה שמריו לא הצליח לגייס כסף מוכיחה לשיטתו שהמערכת לא עבדה (עמ' 227).
79. מר נאקש אישר בעדותו כי ידע שאין וודאות בהצלחת החברה, אך לשיטתו אי הוודאות הייתה מבחינת הפיתוח העסקי בלבד, כיוון שהפיתוח של המוצר כבר הושלם ועל רקע זה יש לקרוא את האזהרה בממורנדום כמתייחסת לפיתוח העסקי (עמ' 202).
על פי עדותו של מר נאקש, בהתחלה הנתבע אולי עשה מאמץ לפתור את הבעיות, אך בהמשך איבד עניין (עמ' 219).
80. ד"ר רון קדם הצהיר גם הוא כי הנתבע הציג בזמנו כי מתקן התדלוק המורכב פעיל ומוכן לשימוש לאחר שנוסה בהצלחה במספר מדינות והיה בתהליך שדרוג ופיתוח נוספים שנועדו להשביחו. גם הוא הפנה למצגת (שאינה מתוארכת, נספח א'), שבה נכתב כי בשנת 2007 החברה השלימה מחקר ופיתוח שהביא לארבעה פטנטים.
גם ד"ר קדם צירף מצגות נוספות ותכנית עסקית, שלטענתו הוצגו על ידי הנתבע, אך לא פירט מתי הוצגו ובפני מי. מצג השווא שהסתבר בדיעבד הוא, לטענתו, כי לא היה כל פיתוח של מתקן תדלוק, המוצר לא היה מוכן לשימוש, ולכל היותר היה בשלב פיתוח רעיוני, אם בכלל, בהתבסס על מוצר בעייתי שהנתבע הפעיל בעבר בדרום אפריקה והתברר כי לא היה שלו, אלא של חברת OTI. לדבריו, הסתבר גם כי החברה הייתה בשלב של סטארט-אפ ולא חברה מסחרית בעלת פעילות ובעלת מוצר מוגמר. הסתבר כי המערכת מצויה בחיתוליה והפיילוטים לא בדקו את המערכת בשלמותה, ורובם כשלו.
81. על פי תצהירו של ד"ר קדם, הנתבע הקים וניהל את חברת איידנטיטי שעסקה בפיתוח תוכנת TM. לנתבע היה אינטרס אישי ופיננסי, גם בחברה וגם בחברת איידנטיטי, והוא השתמש באיידנטיטי כצינור להוצאת כספים מהחברה, בדמות תשלומים בגין שירותי פיתוח על ידי חברה נוספת שבשליטתו.