נטען כי מהסכמי ההשקעה היה ברור כי מדובר בחברת הזנק וכי ההשקעה בחברה היא בעלת סיכון רב, לרבות הפסד ההשקעה כולה.
13. הנתבע טען כי מטרת החברה הייתה לייצר מתקן תדלוק מתקדם, שייתן פתרון לציי רכב. הנתבע טען כי הוביל את פיתוח המוצר ועשה כל שביכולתו כדי לקדם את החברה והמוצר, לרבות השקעה של סכומי כסף גבוהים, נטילת הלוואות מבני משפחה, ושעות עבודה רבות בחברה. התובעים, שהאמינו גם הם במוצר, עשו רבות כדי לקדם את החברה, בעיקר בתחום גיוס משקיעים נוספים. נטען כי התובעים או מי מהם ישבו עם המפעילים בקולומביה, שמעו מהם על המוצר של החברה, והיו בקשר ישיר עם גורמי הפיתוח, הלקוחות והמפיצים. לטענת הנתבע, מערכת הניהול של החברה הייתה פתוחה לכל דורש והנתונים היו חשופים לכל. התובעים 2 ו-7 ללא ספק קבלו גישה למערכת והיא הייתה פתוחה גם לאחרים על פי דרישה. בעיקר עמד התובע על מעורבותם הפעילה של התובע 2, שהיה ממפיצי מוצר החברה בהודו ומדינות נוספות; התובע 3 שביקר באופן תדיר את המפתחים והכיר את עבודתם; והתובע 7 שהיה מפיץ החברה באיטליה.
לטענת הנתבע, פעילות החברה השתנתה במהלך תקופת פעילותה, מדלקן פשוט וזול להתקנה, ועד למערכת מורכבת יותר המספקת פתרון מקיף וכולל לנושאי דלק שונים לציי רכב. נטען כי במהלך שנות הפעילות של החברה נוסו מספר פתרונות כדי לספק הכנסה לחברה ולענות על צרכים של לקוחות.
14. הנתבע טען כי כלל לא שוחח עם כל התובעים, אלא רק עם חלקם. את מרביתם כלל לא הכיר בזמן בו השקיעו כספים בחברה. הוא הוסיף וטען כי לתובעים היה ידוע היטב כי המוצר של החברה לא פותח ולא היה מוכן לשימוש וכי השקעתם נועדה לשם פיתוח המוצר של החברה, אשר מורכבותו השתנתה עם השנים. הוא ביקש להבהיר כי המערכת אשר עבדה בתחילת דרכה של החברה בדרום אפריקה הייתה של חברה בשם OTI ולא מוצר שפיתחו הנתבע או החברה. לטענת הנתבע, מוצר החברה היה בפיתוח, עבד בקולומביה והתובעים היו מודעים לכך היטב.
15. לטענת הנתבע, בסופו של יום החברה לא צלחה והשקעתם של התובעים ירדה לטמיון. הנתבע טען כי לאור קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה, שנבעו בין היתר מקשיים בפיתוח המוצר ובעיות ביישומו בשטח, החברה סיימה את פעילותה בשנת 2015.
הנתבע מוסיף וטוען כי התובע 2 השקיע רק כ- 40% ממה שהתחייב להשקיע במסמכים הכתובים, דבר שיצר לחברה בעיית תזרים קולוסאלית שהייתה מהגורמים העיקריים לכשלונה.