הצעת בית הדין קמא בבקשת התיקון
60. בפסק דינו בתביעת הביטול, נתן בית הדין האזורי משקל לדבריה של השופטת גרוס בדיון שהתקיים בבקשה לתיקון, ולדבריו "לכך מתווספים הדברים שאמר בית הדין עצמו במסגרת הבקשה לביטול פסק דין עת המליץ על צמצום הסכם הפשרה במסגרת התביעה הראשונה, ועת רשם כי הוראות סעיף 4 אינן עולות בקנה אחד עם הוראות סעיף 3 ואלה מביאים לכלל מסקנה כי מדובר בטעות בהסכם הפשרה" (סע' 18 לפסק הדין).
ראשית, מהעובדה שבית הדין הציע הסדר כלשהו, שאינו מתקבל על ידי מי מהצדדים, לא ניתן להסיק שהיתה לו עמדה בבקשה.
שנית, מעיון בהצעת ההסדר שהעלתה השופטת גרוס במהלך הדין האמור עולה כי מה שנאמר הוא: " כי בנסיבות המיוחדות של המקרה בהן סעיף 3 לכאורה אינו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 4 להסכם הפשרה...." ולא קבעה מסמרות בנושא.
כאמור, וכפי שנכתב לעיל אין לדעתי סתירה בין הסעיפים. סעיף 3 הוא בעל אופי דקלרטיבי והוא נדרש לנוכח הטענות החמורות שהעלה העובד בכתב התביעה, וסעיף 4 הוא אופרטיבי, אם כי די לנו בסעיף 1 שאין לגביו חולק וניסוחו הוא חד משמעי "סילוק מלא ומוחלט של כל התביעות". הצדק עם ב"כ החברה בטענתו כי הסכם הפשרה כשלעצמו ממצה את התביעה הראשונה, כך שברור שהכללת כל התביעות, הן בסעיף 1 והן בסעיף 4, נועדה לסיים את ההליכים התלויים ועומדים בין הצדדים בעת החתימה על הסכם הפשרה.
61. סוף דבר – ערעור החברה מתקבל וכמתחייב מכך, נדחה ערעורו של העובד. פסק דינו של בית הדין האזורי מושא ערעור החברה מבוטל, ודינו של פסק הדין של בית הדין האזורי בתביעה השנייה – להתאשר, והתוצאה היא שהתביעה השנייה נדחית מכח מעשה בית דין שנתן תוקף להסכם הפשרה. העובד ישא בהוצאות החברה בכלל ההליכים בסכום של 15,000 ₪.
ניתן היום, ו' אייר תשפ"א (18 אפריל 2021), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
לאה גליקסמן,
שופטת, אב"ד רועי פוליאק,
שופט מיכאל שפיצר,
שופט
מר מרדכי כהן,
נציג ציבור (מעסיקים)
גברת רחל בנזימן,
נציגת ציבור (עובדים)
לאה גליקסמן