36. נוכח האמור לעיל, ולאור העובדה שהנתבע ביטל שני מועדים שנקבעו על בסיס ההסכם, אני סבורה כי עליו להשיב לידי התובעת את הסכום כפי שנקבע בהסכם. דהיינו: עבור כל אחד מן המועדים על הנתבע להשיב סך של 11,200 יורו, בשער יציג מיום חתימת ההסכם (4.35 ₪). אינני מקבלת את טענת הנתבע ביחס לשער היורו, באשר עולה מן התכתובות בינו לבין נתן כי הוא-הוא שביקש לציין את השער היציג הנכון ליום החתימה. התוצאה היא אפוא שעל הנתבע לשלם לתובעת סך של 97,440 ₪.
37. ביחס לסכומים הנוספים להם עתרה התובעת, לא מצאתי לקבלם. כך, בכל הנוגע למוצרי המזון שעל התובעת היה לספק מראש עבור הקבוצות שבוטלו, הרי שלא הובהר די הצורך מה נרכש ביחס למועד יוני וביחס למועד אוגוסט 1. עדותו של מר חרלפ, משגיח הכשרות, ביחס למוצרים פגי תוקף שהבחין בהם בבית המלון איננה מספקת לשם כך. למעלה מכך, ודומני כי כאן העיקר, הרי שהתשלום שהיה אמור להשתלם לה על ידי הנתבע (80 יורו לאדם ללילה) כולל הן לינה והן הסעדה בבית המלון (סעיף 5 להסכם). בהיעדר הוכחת תשלומים נוספים, אין מקום לפיצוי נוסף.
38. הדברים נכונים גם ביחס לסך הנתבע של 250,000 ₪ בגין נזקים תדמיתיים שנגרמו לתובעת בעקבות הפרת ההסכם. אכן, אין לכחד כי הפרת ההסכם הובילה את התובעת, יש להניח, לגרעון או קושי תזרימי. עם זאת, לא הוכח כלל ועיקר נזק תדמיתי באמצעות ראיות אובייקטיביות המלמדות על נזק כאמור.
39. באשר לטענת הקיזוז שהעלה הנתבע; זו פורטה על ידו במסגרת תצהירו (ס' 55 לתצהיר הנתבע), ולפיה השירות שקיבל הנתבע וקבוצותיו במועדים שיצאו אל הפועל היה מתחת לכל ביקורת, באופן שהוביל לפגיעה קשה במוניטין הנתבע. פגיעה זו הוערכה בשווי של 300,000 ₪. אין בידי לקבל את הטענה.
כידוע, טענת קיזוז יש להעלות בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה (ראו למשל: ע"א 579/85 משה אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, 768 (8.6.1986)). בנסיבות המקרה דנן, הנתבע לא הוכיח כדבעי טענת קיזוז כאמור, אשר נשענת כולה על תכתובות בין הצדדים, קרי: אמירותיו של הנתבע עצמו. הנתבע לא מצא לבסס טענה זו בראיות אובייקטיביות, דוגמת אורחים שנטלו חלק במועדים האמורים, ואין בהודעות ששלח לנתן כדי לעמוד בנטל הראייתי הדרוש. מעבר לכך, וזה אף העיקר, ההסכם שנחתם בין התובעת לבין הנתבע קובע מפורשות כי לתובעת אין שליטה על התנהלות בתי המלון, ולא תהיה אחראית לכל תביעה ו/או דרישה בהקשר זה (סעיף 6 להסכם); וכן כי התובעת אינה אחראית לטיב השירותים הניתנים על ידי צדי ג' וכי היא אינה יכולה להבטיח לנתבע רמה כזו או אחרת של שירותים (סעיף 21 להסכם). אשר על כן, טענת הקיזוז נדחית בזאת.