"באותו זמן אני עסק חדש, חיים הוא הלקוח הכי גדול שלי, אני עושה בעצם את המאזניים של מזעור נזקים, אם אני עכשיו ואבוא ואגיד לחיים 'אה העברת כסף זה על חשבון הקבוצה של הבאת ותעביר לי עוד כסף על הקבוצה שצריכה להגיע' מה יקרה? כנראה שחיים יגיד לי ' אני לא בא, אין יותר עסק ואני לא משלם לך יותר', אז עשיתי מזעור נזקים שלי. הייתי הוגן כלפי הלקוח שלי. אם הלקוח שלי אומר ' אני משלם עבור הקבוצה הבאה', אני מקבל את הכסף עבור הקבוצה הבאה וכשיגיע היום כמו היום נתחשבן על כך" (עמ' 25 לפרוט', ש' 4-9).
35. ההגנה טענה עוד בסיכומיה כי אף אם בית המשפט יקבע כי הנתבע הפר את ההסכם, שאז אין מקום לחייבו בחיוב כספי, שהרי התובעת לא הוציאה מכיסה תשלום עבור חדרים במסגרת מועד יוני ומועד אוגוסט 1 שבוטלו. אינני מקבלת טענה זו. אני סבורה כי התובעת הוכיחה כי נגרם לה נזק:
ראשית, החוזה הסופי שנחתם בין התובעת לבין בית המלון בסלובקיה מלמד על התחייבות של התובעת כלפי בית המלון. התובעת שכרה מספר חדרים לאורך שתי תקופות משמעותיות בחודשי הקיץ, והחוזה הסופי האמור לעיל אף מפרט את לוח התשלומים שעל התובעת היה להעביר לידי בית המלון. אף הוכח כי כבר ביום 5.6.18 הועבר לבית המלון סך של 15,000 יורו. למותר לציין, כי ככל שלא הייתה מעבירה התובעת תשלומים לידי בית המלון, בוודאי שלא היו נשמרים לה חדרים במלון עבור מועדי יולי וכן עבור מועד אוגוסט 2. ניסיון ההגנה לטעון כאילו לא בוצע תשלום עבור חדרים בלתי מאוישים- אין בו דבר. החוזה הסופי בין התובעת לבין בית המלון בסלובקיה אינו קובע דבר ביחס לחדרים ספציפיים המיועדים עבור קבוצותיו של הנתבע. התחייבות התובעת לבית המלון היא התחייבות עצמאית, בגדרה שוכרת התובעת מספר חדרים בבית המלון על פי תקופות שנקבעו בחוזה הסופי. על סמך התחייבות זו של התובעת מול בית המלון, פנה נתן, בכובעו כמנהל התובעת, לשכור את אותם חדרים עבור קבוצות מטיילים שומרי כשרות. התנהלות הנתבע וביטול מועד יוני (או היעדר ביטול) וכן ביטול מועד אוגוסט 1 מספר ימים לפני יציאתו, אין בה כדי לשנות מן ההתחייבות הקיימת של התובעת כלפי בית המלון.
שנית, עדותו של מר חרלפ, משגיח הכשרות, מהווה חיזוק לגרסת נתן בדבר המצוקה הכלכלית בה היה מצוי בזמן אמת. מר חרלפ הובא מטעם התובעת במסגרת תפקידו כמשגיח כשרות שנכח בחלק נכבד מן התקופה המושכרת בבית המלון בסלובקיה. במסגרת חקירתו הנגדית עלה כי הוא הלווה לתובעת, באמצעות נתן, סך של 5,000 יורו. הוא הסביר כי נתן היה במצוקה מול בית המלון, שדרש לקבל תשלום. בית המלון סירב לדחות את קבלת התשלום במספר ימים, שאז הלווה מר חרלפ את הסכום לטובת תשלום לבית המלון: "הוא אמר למלון תן לי להתארגן ביום ראשון אני אביא את כל הכסף, זה עושק קלאסי, והגיע למצב שאם לא היה משלם את הכסף היינו נזרקים, אין הגדרה אחרת" (עמ' 11 לפרוט', ש' 31-33). אכן, אין בעדותו של מר חרלפ כדי ללמד על התנהלות התובעת, באמצעות נתן, מול הנתבע, אולם בהחלט יש בנתון זה שהועלה בחקירתו הנגדית כדי לחזק את גרסת נתן בדבר הקושי הכלכלי שהיה מצוי בו לאור ביטול מועדי הטיול שלא יצאו לפועל.