32. בחקירתו הנגדית של נתן, הוא נשאל לגבי הפערים בסכומים המופיעים בחוזה הראשוני, שהוגש במסגרת תצהירו, לבין החוזה הסופי, שהוגש לאחר דיון קדם המשפט. הסבריו של נתן לעניין זה ברורים, ולפיהם הפער בסכומים נובע מכך שבראשית הדרך ביקש לשכור חדרים בבית המלון לאורך כל תקופת הקיץ, אולם לאחר מחשבה ובירור החליט לשכור לתקופה קצרה יותר, שאינה כוללת את תקופת בין המצרים "הטעות בחוזה פשוט מאוד כי אני בהתחלה סגרתי איתם על כל תקופת הקיץ והורדתי את תקופת בין המצרים" (עמ' 14 לפרוט', ש' 28-29); "וזה ההבדל במספרים, הם טעו במספרים, עדכנתי אותם ושם זה נגמר" (שם, ש' 31). הוא ציין כי בחוזה הראשוני שקיבל לחתימה לא שונו הסכומים, בהתאם לקיצוץ בתאריכים, שאז הפנה את תשומת לב בית המלון וקיבל לידיו את החוזה הסופי, בגדרו עודכנו המחירים בגין התקופה המושכרת: "המלון טעה במספרים כי קיצצנו את הימים, הם השאירו בחוזה הראשון את המספרים על כל התקופה והסבתי את תשומת ליבם והם תיקנו את המספרים" (עמ' 17 לפרוט', ש' 26-27).
33. ב"כ הנתבע עימת את נתן עם העובדה כי החוזה הסופי נחתם ביום 5.6.18, וכי ישנם תשלומים שהעביר נתן לבית המלון, לאחר שכבר הובהר לו על ידי הנתבע כי אין מספיק נרשמים למועד יוני. לשיטת הנתבע, התובעת לא היה מחויבת לבית המלון בשלב זה, ומשכך לא היה עליה להעביר לבית המלון תשלום כאמור. בטענה זו אין ממש.
גם לעניין זה דומה כי הסבריו של נתן אמינים והגיוניים. הוא הסביר כי החוזה נחתם, מסיבות טכניות, ביום 5.6.18, והעובדה כי בוצעה העברה כספית על ידו כבר ביום 30.5.18 (בהתאם ללוח התשלומים בחוזה הסופי) מעידה על הסכמות שרירות בינו לבין בית המלון עוד לפני כן. בנוסף, וכאן העיקר, החוזה הסופי בין התובעת לבין בית המלון הוא תוצר של משא ומתן מאומץ שהתקיים בין הצדדים, ובמילותיו של נתן: "זה לא שב5.6 הגעתי למלון, עשינו משא ומתן וחתמתי איתם על החוזה, זה משהו שנבנה במשך חודשים, חיים [הנתבע- ש.ל.ב] היה בסלובקיה לראות את המלון ולבדוק שהכל מתאים" (עמ' 15 לפרוט', ש' 29-31). דבריו אלה של נתן בחקירתו הנגדית עולים בקנה אחד עם התכתובות שקיים עם הנתבע, בגדרן תיאר את בית המלון, תנאיו ואת המחירים המבוקשים. ברי כי כבר בחודשים בהם קיים נתן משא ומתן עם הנתבע, הרי שהוא נשען במידה רבה על ההסכמות שלו מול בית המלון בסלובקיה.
34. טענה נוספת עמה עומת נתן בחקירתו הנגדית נוגעת לכספים שקיבל מן הנתבע ביום 18.6.18, שיועדו עבור קבוצת מועד יולי 1. לשיטת ההגנה, העובדה כי נתן ייחס תשלום זה עבור מועד יולי 1 ולא עבור מועד יוני (קבוצה שעתידה הייתה להגיע ביום 20.6.18) מלמדת על ידיעתו של נתן בדבר ביטול מועד יוני. גם לעניין זה מצאתי לקבל את הסבריו של נתן, מנהל התובעת, שנתמכים בתכתובות בין הצדדים. כך, ביום 17.6.18 פנה נתן אל הנתבע, וביקש ממנו להסדיר התשלום בגין מועד יולי 1, כמתחייב על פי ההסכם, והנתבע פעל כאמור והעביר תשלום של 26,000 ₪ לחשבון התובעת. בחקירתו הנגדית הבהיר נתן כי בשלב זה, לאחר שלא הועבר התשלום של יוני כנדרש, פעל למזעור נזקים, על מנת להוציא לפועל את יתר המועדים, ומתוך כוונה ברורה לערוך חשבון כספי לאחר מכן, וכלשונו: