מסקנות דומות נקבעו אף ביחס לשחזור שבוצע על-ידי המבקש בבית הספר. בתמצית ייאמר, כי במסגרת השחזור המבקש תיאר מספר פעמים כיצד ביצע את הרצח, באמצעות שיסוף גרונה של המנוחה ובדקירות סכין שביצע בה כ-4-2 פעמים. אשר לדרך היציאה מהתא, המבקש מסר בתחילה מספר גרסאות במהלך השחזור, אולם לבסוף "לאחר שהות קצרה של מחשבה הסביר כי יצא "מלמעלה" – עלה על האסלה וקפץ מעל הדלת בעזרת הידיים, שהניח על דפנות התא, אל מחוץ לתא ולאחר מכן ניגב עם חולצתו את סף הדלת" (פיסקה 116 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר). לאחר מכן, המבקש תיאר כיצד שטף את שאריות דם המנוחה מידיו ומלהב הסכין, ולאחר מכן חזר אל המקלט להמשך עבודתו. בהמשך היום, כך תיאר המבקש, אף ראה בשירותי הבנים טיפות דם טריות, שאותן לא ניגב. בסוף היום, הוא שבר את להב הסכין וזרק אותו לפסולת הקרמיקה שליד המקלט, והשאיר את בגדיו ואת כלי עבודתו בתיק שבמקלט, אותו אסף לביתו רק ביום שישי (שלאחר הרצח). לבקשת חוקרי המשטרה, המבקש אף שיחזר כיצד יצא מהתא, כשהוא נעמד אל מול דלת התא, עלה על האסלה, ותוך היעזרות בדפנות התא – קפץ אל מעל לדלת.
28. אשר להודאת המבקש מתאריך 21.12.2006 (ההודאה השנייה בפני החוקרים), יצוין כי במסגרתה המבקש "נע בין הודאה להכחשה", ומסר בגדרה פרטים שונים מאלה שציין בהודאותיו הקודמות לגבי דרך ביצוע הרצח. בחקירותיו שלאחר מכן, חזר בו המבקש מהודאותיו, וטען כי חוקרי המשטרה "שתלו במוחו" תודעת שווא כי הוא שביצע את הרצח, וכי זכרונו בוגד בו בעניין זה כיוון שפעל ב"בלאק אאוט".
--- סוף עמוד 22 ---
בית המשפט דחה את טענות המבקש כי רצח את המנוחה מתוך התקף ושכח מכך, ואף שלל את האפשרות כי חוקרי המשטרה הם שהביאו ל"שתילת" התודעה כי הוא שביצע את הרצח והביאו אותו להודות במעשה, לשם תועלת בגזירת העונש, או מתוך שכנועו (לשווא) כי הוא אכן ביצע את הרצח. על בסיס ניתוח נרחב של הספרות העוסקת בהודאות שווא, כמו גם של ההלכה הפסוקה בישראל ובדין הזר, קבע בית המשפט כי על אף תחבולות שונות שננקטו על-ידי המדובב ועל-ידי חוקרי המשטרה – ממכלול הפרטים והעובדות עולה כי המבקש כלל לא סבל מאובדן זיכרון משמעותי, וכי אפשרות זו לא נשתלה על-ידי מי מהגורמים שלפניהם נמסרו הודאותיו (אדרבה, נקבע כי המבקש הוא שהעלה את האפשרות כי איננו זוכר את האירוע לפרטיו, והוא שטען בפני המדובב כי שיקר לחוקריו כאשר טען לאובדן זיכרון). מסקנה זו נתמכה, כאמור, במובאות שונות, מהן בית המשפט הסיק כי אין שחר לטענה שהמבקש הולך שולל על-ידי מי מגורמי החקירה.