סיכום – התוודותו והודאותיו של המבקש בפסק הדין בערעור
29. בית המשפט בפסק הדין בערעור, מצא כי במסגרת ההתוודות בפני המדובב, ההודאה הראשונה בפני החוקרים והשחזור נמסרה גרסה עקבית ואותנטית, הכוללת פרטים רבים, חלקם קטנים ואזוטריים, שיש בהם כדי להצביע על זיכרון מקורי וחזותי של האירוע. בית המשפט ציין (אף בדעת המיעוט) כי התרשם מכך שערכי האמת אינם נר לרגליו של המבקש, דבר שיכול להסביר פערים מסוימים שעלו מגרסאותיו. לאי-דיוקים ולסתירות שעלו מההודאות שמסר המבקש ניתן משקל מזערי – בין מחמת האפשרות כי המבקש לא זכר את כל פרטי מעשה הרצח לדקדוקיו (למשל, ביחס למנח גופת המנוחה לאחר הרצח), ובין משום שלהתרשמותו של בית המשפט, ראוי להעדיף את אחת מהגרסאות שמסר המבקש לגבי פרט מסוים, ככל שההתרשמות היא כי זו ניתנה באופן אותנטי וכנה (למשל, בכל הנוגע לדרך היציאה מהתא – ראו: בפיסקאות 18-15 לחוות דעתו של השופט י' עמית).
נוסף לאמור, בית המשפט דן בחוסר העקביות שעלה מהודאותיו של המבקש ביחס למספר סוגיות, כגון העובדה כי ממגמת פניו של המבקש במהלך השחזור נראה היה כי כוונתו היתה לפנות אל הקומה העליונה של בית הספר, לפני שזיהה את הזירה הנכונה בה בוצע הרצח (או הוכוון אליה, כמו שנטען במסגרת הערעור), וכן ביחס
--- סוף עמוד 23 ---
לגרסאות השונות שנמסרו ביחס לשאלת המניע. אף סוגיות אלו לא נמצאו בדעת הרוב כנתונים שיש בהם כדי להפחית באופן ממשי ממשקל ההודאות.
ממצא נוסף, שלגביו קבע השופט י' דנציגר כי יש בו כדי להפחית ממשקל ההודאות, התמקד בשבע חבלות שנמצאו בראשה של המנוחה, שמקורן לא נזכר בהודאותיו השונות של המבקש. גם ביחס לחוסרים אלה בהודאות המבקש, מצא בית המשפט, בדעת הרוב, כי אין בנתונים האמורים כדי להשפיע באופן ממשי על משקל ההודאות והשחזור (ראו: פיסקה 18 לחוות דעתו של השופט י' עמית; ועיינו גם בפיסקאות 20-19 לחוות דעתו, העוסקות בראיות נוספות, אשר, לגישת הרוב, אין לייחס להן משקל ממשי).
30. על-פי קביעות בית המשפט בדעת הרוב, ניתן לדמות את המארג הראייתי העולה ממכלול חומר הראיות לפירמידה המובילה להרשעה, שבבסיסה עומדות שלוש ה"לבנות" של התוודות-הודאה-שחזור, ומעליהן נערמות ראיות נוספות. הצטברות זו היתה, לעמדת הרוב, מעבר לרף הנדרש לצורך הרשעה בפלילים.
מן ההיבט הנורמטיבי, לגישת השופט י' עמית, לנוכח העוצמה הגבוהה של ההתוודות בפני המדובב, ולאור העוצמה הגבוהה-בינונית שיש לייחס להודאות המבקש בפני החוקרים – לא היה צורך להידרש כאן לראיה נוספת מסוג של "סיוע" לשם הרשעה, אף כי לפי גישת הרוב, עלה בידי המשיבה להציג תשתית ראייתית המבססת למכביר את אשמת המבקש, כפי שזו נלמדה מתוך הודאותיו, וכן לנוכח ראיות חיצוניות נוספות. אציג בקצרה מיד בסמוך את ממצאיה של עמדת הרוב בעניין זה.