--- סוף עמוד 31 ---
הנעליים שנמסרו לבדיקה נכללו: נעליהם של חשודים אחרים, וכן של שוטרים ושל מחלצים שנכחו בזירה לאחר מציאת הגופה ועד לנטילת התצלומים על-ידי מז"פ). לצד האמור, נמצאו על מכנסי המנוחה כתמי דם נוספים, אשר על-פי חוות דעת שור, מדובר בטביעות נעל המשויכות בהסתברות גבוהה לנעליו של המבקש (לעיל ולהלן: העקבה שעל מכנסי המנוחה).
כפי שיפורט להלן, עקבות הנעליים הזרות מהוות אחד מהממצאים הפורנזיים היחידים שנמצאו בזירה, שאינם קושרים את המבקש לביצוע הרצח – ועל כן אין להקל ראש בצורך בניתוח מדוקדק של כלל ההיבטים הנוגעים למשקל שניתן לראיות אלה.
כמתואר לעיל, בית המשפט המחוזי הנכבד אימץ את חוות דעת שור בכך שזיהה את נעליו של המבקש ככאלה אשר הטביעו את העקבה שעל מכנסי המנוחה, ולגבי שלוש העקבות הנוספות נקבע כי: "אין להוציא מכלל אפשרות כי אחד מהנוכחים הרבים בזירה הוא זה שהותיר את העקבות, כאשר בלהט האירועים לא זכר לשחזר כיאות את התנהלותו בתא; עדיין לא עלה בידי המאשימה ליתן מענה חד משמעי לקיומן של העקבות הזרות, יכול ועקבות אלה נותרו כתוצאה מתרחיש אחר אשר אין מתפקידנו לנחש". בהמשך, ציין בית המשפט המחוזי כי: "יכול ויהיו שאלות אשר לעולם תישארנה ללא מענה".
במסגרת הערעור, דעת הרוב קבעה כי: "זו הראיה היחידה, שאינה מתיישבת עם מארג הראיות שנזקף לחובתו של המערער" (ההדגשה במקור; פיסקה 51 לחוות דעתו של השופט י' עמית). השופט צ' זילברטל ציין כי מדובר ב"תעלומה" המרכזית בתיק זה. השופט י' עמית אף העריך כי ראיה זו היא שהביאה את השופט י' דנציגר "לחצות את הגבול" אל זיכוי מחמת הספק (פיסקה 51 לחוות דעתו). יחד עם זאת, עמדת הרוב היתה כי את שלוש עקבות הנעליים הזרות ניתן להסביר "במהומה ששררה עם גילוי הגופה", כאשר נכנסו לתא השירותים כ-15 בני אדם, שרק עשרה מהם נחקרו כחודש לאחר ביצוע הרצח על האפשרות כי הותירו את העקבות, ובהקשר לכך סקר בית המשפט באריכות את הודעותיהם של כמה מהגורמים שנכחו בזירה לאחר גילוי הגופה. בתוך כך, אף עלתה האפשרות כי גורמים נוספים, שלא תוארו במיזכר שעסק בזהות הנוכחים במקום, הגיעו לזירה לאחר גילוי הגופה ולא נחקרו לגבי האפשרות כי הטביעו את העקבות, או כי עקבות הנעליים הזרות נעשו מבלי-משים, על-ידי אחד הגורמים שנכחו בזירה ונחקרו על פעילותם בה. בשים לב לאמור, נקבע כי התרחיש שלפיו
--- סוף עמוד 32 ---
עקבות הנעליים הזרות הוטבעו על-ידי גורם זר, שאיננו מעורב בביצוע הרצח, היא סבירה יותר, כאשר הרוצח האמיתי דרך רק על גופת המנוחה (ולא על קיר התא, או על מיכל ההדחה). לבסוף, עמדת הרוב קבעה כי אף אם יש בעקבות הנעליים הזרות משום נתון בלתי מוסבר, עדיין אין בכך כדי לקעקע את הפסיפס הראייתי כולו (ראו: פיסקאות 55-50 לחוות דעתו של השופט י' עמית).