89. אפתח איפוא בסקירת ההיבט המשפטי הנורמטיבי הרלבנטי.
משפט חוזר והנטל המוטל על המבקש את עריכתו
90. סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט קובע כדלקמן:
"משפט חוזר
31. (א) נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:
(1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;
--- סוף עמוד 59 ---
(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;
(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה;
(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין".
ביסוד המשפט החוזר עומדים שני ערכים מתחרים: עקרון סופיות הדיון מול השאיפה לחקר האמת (ראו: מ"ח 9974/04 שוורץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (05.09.2005) (להלן: עניין שוורץ)). מוסד המשפט החוזר נועד לספק מנגנון דיוני הבא לתקן טעות, וליתר דיוק – היתכנות לטעות ממשית שנפלה בהרשעתו של אדם, מתוך הכרה כי המערכת המשפטית, ככל מערכת אנושית, איננה חסינה מטעויות. המשפט החוזר טומן בחובו לא רק את ההכרה במגבלותיה של השפיטה, אלא גם את אמון הציבור במודעות עצמית זו של מערכת השפיטה לגבולותיה (ראו: מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529, 559 (1999) (להלן: עניין קוזלי); עיינו גם: בועז סנג'רו ומרדכי קרמניצר "המשפט החוזר – מציאות או חלום? על תבוסתו של הצדק בהתמודדות עם כלל סופיות הדיון" עלי משפט א' 97 (1999)). מנגד, ניצבים עקרון סופיות הדיון והצורך להבטיח יציבות ובטחון. עקרון זה איננו שואב את כוחו רק מצורכיהן של המערכת השיפוטית ושל מערכת האכיפה הפלילית. כוחו עומד לו גם מן האינטרס החינוכי וההרתעתי שביסוד פסק הדין. אכן, מי שהיה לו יומו בבית המשפט ודינו הוכרע, צריך לראות בכך לרוב סוף פסוק (ראו: מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 334, 356 (1997) (להלן: עניין עזריה)). עקרון סופיות הדיון מבטא גם את הצורך לאפשר לפרטים אחרים לברר את ענייניהם בפני מערכת בתי המשפט, לאחר מיצוי ההליכים שנתנו למתדיין את יומו בבית המשפט.