האיזון הראוי בין שיקולים נוגדים אלה – מונח ביסוד הוראות חוק בתי המשפט הנ"ל בעניין המשפט החוזר (עיינו גם: נחשון שוחט "החובה המוסרית והמשפטית להגן על חפים מפשע מפני הרשעות שווא: עיון ביקורתי-אנליטי במחויבותיה הנורמטיביות והפרוצדורליות הנגזרות של מערכת המשפט" (חיבור לשם קבלת התואר: דוקטור לפילוסופיה בהדרכת ד"ר דורון מנשה), בעמ' 208-194 (מרץ 2015)).
--- סוף עמוד 60 ---
91. כפי שעולה מהבקשה למשפט חוזר שלפניי, העילות בגינן מבוקש משפט חוזר כאן הן, בעיקרן, שתיים:
האחת – מכוח הבאתן של ראיות שונות העשויות לבדן, או ביחד עם החומר שהיה בפני הערכאות הקודמות, לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש.
השנייה – מכוח עילת הסל של "עיוות דין".
92. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, משמעותו של סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט הנ"ל – איננה גדורה רק לראיות חדשות, אשר לא ניתן היה להביאן בפני בית המשפט שדן בהרשעתו של המבקש. אף עובדות או ראיות שניתן היה להביאן במשפט הפלילי, אך מסיבות כאלה ואחרות לא הובאו בזמנו – עשויות לעלות כדי "עובדות או ראיות", אשר יש ביכולתן להביא לעריכתו של משפט חוזר (ראו למשל: עניין עזריה, בעמ' 357; מ"ח 5048/04 אייזן נ' היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו] בפיסקאות 31-29 (20.11.2005) (להלן: עניין אייזן)).
יחד עם זאת, אין די, כמובן, בבדל ראיה, או בהפרחת השערות בדבר קיומה של עובדה זו, או אחרת, כדי שבית המשפט יעניק למבקש את הסעד החריג של משפט חוזר. כפי שנקבע בעבר, על הטוען למשפט חוזר מוטל הנטל להוכיח קיומה של: "תשתית איתנה וממשית בדבר קיומה של אחת העילות, בטרם יעדיף בית המשפט שיקולי צדק על שיקול סופיות הדיון, ומשכך משפט חוזר הנו בבחינת החריג ולא הכלל" (ראו: מ"ח 26/03 דותן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.02.2003)). מן העובדות או הראיות בהן מדבר סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט הנ"ל נדרשת אמינות לכאורית המצדיקה את שקילתן מחדש, לצד מערכת הראיות הקיימת (השוו: מ"ח 6/84 מאמא נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 498, 500 (1984)). כל זאת, כאשר: "נקודת האיזון בין האינטרסים השונים חייבת לשקף את מעמדה החוקתי של הזכות להליך הוגן, ואת זכותו של אדם לכבוד וחירות, הכל כאמור בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו" (ראו: מ"ח 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 354, 375 (2002)).
מהו, אם כן, בדיוק הנטל המוטל על המבקש את עריכתו של משפט חוזר?