122. המבקש מוסיף וטוען בהקשר הנ"ל כי בקשתו של ארתור לקבל פרטים נוספים אודות הרצח נענתה כביכול, בכך שנמסר לו שהמנוחה לא נאנסה, והמדובב "הכניס מילים" לפי המבקש על כך. אולם בהקשר זה נקבע בבית המשפט המחוזי הנכבד כדלקמן:
"הוכח, כי המדובב לא הפעיל לחץ פסול על הנאשם, לא הכניס "מילים לפיו" ולא פגם בשום אופן במרחב ההחלטה הנתון לנאשם להודות, אם לאו" (בעמ' 114 לפסק הדין הראשון).
123. המבקש גם גורס כי ארתור סיפר לאסירים אחרים, ששימשו אף הם כמדובבים וישבו בתא עם ארתור, כי הוא ש"הכניס מילים" לפיו של המבקש והביא אותו להודאה באשמה. אולם טענות אלו כבר נדונו ונדחו בבית המשפט המחוזי, ששמע את עדויות האסירים הנ"ל והתרשם מאמינותם, ופסק בהקשר זה כך:
"לא הוכח כי המדובב ארתור קיבל ממפעיליו יחס חריג ובניגוד לנהלים [...] לצד נתון זה יש לזכור, כי עדויות יתר המדובבים לוקות באי דיוקים, שקרים והטעיות, אין לשכוח כי מדובר במערכות יחסים טעונות, לעיתים על ציר קנאת "עמיתים" לתחום.
יתרה מזאת, אף אם אמת בטענות המדובבים, עדיין בפנינו ומול עינינו ניצבים תמלולי והסרטת השיחות בין הנאשם למדובב, מהם ניתן ללמוד על הודאה חופשית ומרצון, כך ולא אחרת.
--- סוף עמוד 76 ---
מן המקובץ נראה, כי ההודאה קבילה וכי ההגנה לא הצליחה להוכיח את הטענה, לפיה הודאת הנאשם חולצה מפיו באמצעים פסולים אחרי שארתור "הכניס מילים לפיו" ובליבו האמין כי הוא מדובב אדם חף מפשע" (בעמ' 90-89 לפסק הדין הראשון; ההדגשה במקור).
124. גם הטענות לפגמים נוספים שנפלו בפעולת הדיבוב, לשיטת המבקש – נדונו ונדחו בבית המשפט המחוזי (עמ' 91-90 לפסק הדין הראשון) ובבית משפט זה (בפיסקה 85 לפסק דינו של השופט י' דנציגר: "... לא אופן ההעסקה של המדובב יקבע אם ההודאה שהצליח לחלץ מהחשוד קבילה או לא, אלא התשובה לשאלה אם פעילותו במקרה הנדון פגעה בפועל בזכויותיו של הנאשם באופן המצדיק פסילתה של ההודאה"; וראו גם פיסקה 7 לפסק דינו של השופט י' עמית, שבחן את פעולת הדיבוב).
מכאן שבבקשה לא הוצגו ראיות קבילות חדשות, שיש בהן כדי לערער את המסקנות שהוסקו בעבר בהקשרים אלה (בכפוף לאמור בפיסקה 118 שלעיל).
טענות המבקש בדבר מחדלי חקירה
125. המבקש העלה בבקשתו גם טענות בדבר כשלים ומחדלי חקירה שהתרחשו, לגישתו, בעניינו, לרבות: אי-ביצוע של בדיקות מסוימות, כשלים באיסוף מוצגים ובשמירתם ומחדלים באופן חקירת התיק. לשיטתו של המבקש, כשלים אלה מצטברים לכדי חשש כי בהרשעתו נגרם לו עיוות דין, המהווה עילה לעריכת משפט חוזר, וזאת לפי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט.