לנוכח החלטה זו צורף תצהיר מטעם המשיב ובו עילות התנגדות מעובות ונוספות, אף צורפו תצהירי קרובי המשיב. בקצירת האומר, טעמי ההתנגדות מושתתים, בין היתר, על ההתנהלות בתיקים קשורים (תיק האפוטרופסות) והאופן שבו הציגה המבקשת את קרבתה המשפחתית למנוחה (סעיפים 5-3); טענות בדבר פגמים בצוואה (סעיפים 7,6); טענות ביחס לאופן ולחתימת הצוואה בפני הנוטריון (סעיפים 10-8); מצבה הקוגניטיבי הירוד של המנוחה, טענות בדבר השתלטות המבקשת עליה תוך ניצול מצבה והשפעה על רצון המנוחה (סעיפים 15-12, 20-19).
מנגד המבקשת בתשובה הדגישה, כי טענות המשיב נעדרות תשתית ראייתית כמתחייב לביסוס עילות ההתנגדות (סעיפים 4-1), לא צורפו ראיות חיצוניות אלא תצהירים של בני משפחה; עוד הדגישה כי לא הורם נטל ראייתי שכן עסקינן בצוואה שלא נפל בה פגם פורמאלי (סעיף 5, סעיף ו' על תת סעיפיו) וכי אין בדין עילת פסלות צוואה בשל קירבה משפחתית או העדרה, תוך התייחסות לנסיבות הקשר שבין המנוחה לבין המבקשת (סעיפים 10-7); המבקשת אף דחתה את הטענות ביחס להוראות הנוטריונים (סעיף ז'); בדבר השפעה בלתי הוגנת (סעיפים 15-11); טענות בדבר העדר כשרות לצוות (סעיפים 19-16); דחיית טענות בדבר הוראה מגבילה בצוואה וביחס לנכתב כי הצוואה לטובת עדים (סעיפים ד' ו-ה' על תתי הסעיפים).
ייאמר בזהירות הנדרשת, כי נחזה שטענות המבקשת, בדבר העדר תשתית ראייתית מספקת ביחס לחלק מטעמי ההתנגדות, אינן קלוטות מן האוויר. בנוסף, עיון בכתב ההתנגדות ואף בתצהיר המאוחר לו מלמד על טענות כלליות ללא תיאור עובדתי בדבר פעולות קונקרטיות שביצעה המבקשת לכאורה. אף טענה בדבר השפעה בלתי הוגנת של המבקשת על המנוחה, אינה מתבססת לכאורה על ידיעות עובדתיות, שהרי המשיב לא היה בישראל והקשר המתואר עם המנוחה היה טלפוני אם כי בהמשך נטען לקשר עם בתו. עוד יוזכר, כי חזקה היא שאדם כשר לפעולות משפטיות, בהן עשיית צוואה, והכופר בכשרות זו עליו הראיה (ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח (3) 705 (1994)). שלילת הכושר לצוות, לאחר מות, מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות פעולות משפטיות לרבות עשיית צוואה, אינה עניין של מה בכך (בהקשר זה ראו דברי ב"כ המשיב בדיון מיום 18.6.2020: "אני לא אמרתי שהיא לא הייתה צלולה", עמוד 4 ש' 2).
אשר לטענה כי הצוואה נחתמה מחמת השפעה בלתי הוגנת מצד המבקשת, בעניין זה הטעימה המבקשת כי טענה זו לא הועלתה בכתב ההתנגדות או בדיונים "כי אם 'צצה' ע"י ב"כ המתנגד (סעיף 11). יתר על כן הנטל להוכיח, כי המנוחה עשתה את צוואתה מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על המשיב, הטוען זאת, וכל ספק בעניין זה פועל לטובת מבקשת קיום הצוואה (סעיף 30(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965; ע"א 190/68 סוטיציקי נ' קלינברוט, פ"ד כב(2) 138 (1968); דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (1998)). עיון בתצהיר המאוחר מלמד שאף טענה זו נטענה ללא פירוט בדבר מערכת עובדות מפורטת ולכאורית אשר יצרה את ההשפעה הנטענת, כי אם תוך העלאת טענה כללית בלבד והסתמכות, בין היתר, על תצהירי קרובי משפחה של המשיב. בתוך כך יש לקחת בחשבון כי בעת עשיית הצוואה בשנת 2013, התגוררה המנוחה בישראל בעוד שהמבקש כאמור שהה בארצות הברית.
זכותו של בעל דין לעמוד על בירור ההליך בו פתח ולבטח הליך בקשה זו אינו מהווה אכסניה מתאימה לבחינת כלל הטענות. עם זאת, לנוכח מתווה הפסיקה ובשים לב להעדרם של מסמכים חיצוניים ניתן לומר שאף אם כתב ההתנגדות נשען על טענות עובדתיות שמהן עולה קושי מובנה להעריכן בשלב מקדמי, משעיקר העיגון מתבסס על טענות ותיאורי המבקש וקרוביו, נחזה שסיכוייה אינם גבוהים.
באשר לטענות המשפטיות, הנשענות על פגמים נטענים בצוואה, אופן אישורה בפני הנוטריון, נפקות התנהלות המבקשת בתיקים הקשורים - אזי סוגיות אלה יתבררו על ידי בית המשפט בדונו בהליך העיקרי. יוצא אפוא, מעת שנמצא שישנן שאלות הנדרשות בבירור לא ניתן לקבוע, לבטח לא בשלב זה, כי מדובר בתובענת סרק לחלוטין. בפרט בשלב התחלתי של בירור, באופן המלמד על קושי מובנה להעריך ביחס לטענות אלה את סיכויי התביעה. ניתן לומר כי על פניו, עילת התביעה מוקשית, אך עם זאת לא ניתן לקבוע באופן נחרץ, עתה, כי מדובר "בהליך סרק מובהק" (כבוד השופט זילברטל, רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 6 (14.11.2013)).