"הלכה זו מכוונת, כי מעבר להוכחת קיומה של השפעה ברמה העובדתית, על בית-המשפט להשתכנע, מנסיבותיה של אותה השפעה, בקיומו של אותו מרכיב בלתי-הוגן בה, וכי הצוואה היתה פועל יוצא של אותו מרכיב. לא קיומה של השפעה פוסל את הצוואה אלא קיומו של אותו יסוד בלתי-הוגן שנמצא בה. ודוק! חשש לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, העלאת סברות וחשדות בעלמא, תוך הסתמכות, כאמור, על העובדה שנושלו יורשים לטובת זוכים אחרים, אין בהם כדי להביא לבטלותה של צוואה מטעם זה ראו: ע"א 53/88 מנלה נ' ברנדווין, פ"ד מו(1) 48, 51; ע"מ (ת"א) 1100/05 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] (06/04/2009)).
80. בפסק הדין המנחה בסוגיה זו, הלכת מרום, סיכם השופט מצא את אבני-הבוחן/מבחני העזר שיש בהן כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי-הוגנת אשר ייבחנו להלן.
תלות ועצמאות
81. עפ"י מבחן זה נבחנת השאלה האם במועד הרלוונטי לעשיית הצוואה היה המצווה עצמאי מבחינה פיזית ומנטאלית. ככל שהמצווה היה עצמאי יותר באותה תקופה, מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה, וההיפך. יתכן שעצמאותו מבחינה מנטאלית תחפה על תלות פיזית. כמפורט לעיל ובפרק בו דנתי בשאלת כשירות המנוחה לערוך צוואה קבעתי כי המנוחה הייתה צלולה וכשירה לערוך צוואה במועד עריכתה 24.9.2017. המנוחה אמנם סבלה ממצב פיזי ירוד אך כאמור לעיל בהרחבה, מבחינה קוגניטיבית הייתה כשירה לערוך צוואה.
בחוות הדעת של המומחה בעמ' 6 סוקר המומחה שמונה, את המסמכים הרפואיים מקופת החולים. מאלה עולה כי בתקופה שבין 16.8.2017 ל-15.9.2017, המנוחה אכן ירדה במשקל ומעטה לשתות ולאכול. עם זאת מהמסמך הרפואי מיום 15.9.2017 מצויין "לדברי הבן יש שריקות יותר בשכיבה. עם זאת מצבה השתפר. מקבלת ensure, התחזקה".
82. עוד ראו לעניין זה עדותו של התובע ועדותה של הגב' נ.ג על השיפור שחל במצבה של המנוחה והתאוששותה עם חזרתה לביתה, כמו גם התרשמות המומחה פרופ' פניג כי המדובר בממצאים זמניים וחל שיפור לכל הפחות חלקי בתקופה שלאחר מכן, הכל כאמור לעיל בפרק בפסק הדין בו דנתי בכשירות המנוחה.
83. הנתבעים בסיכומיהם בעניין זה סעיפים 118 ו-119 זה מסתמכים על עדותה של הגב' פ.ש אשר העידה כי כשביקרה את המנוחה בחודש יוני 2017 , המנוחה לא זיהתה אותה וכי "היה צריך להאכיל אותה, מבן אדם עצמאי שהולך ...הפכה לבן אדם שלא אוכל ולא שותה", "במצב ירוד מבחינה בריאותית", "ירדה עוד במשקל" ( עמ' 20 ש' 32 וכן עמ' 21 ש' 1- 11).
כאמור לעיל לא מצאתי ליתן כל אמון בגרסתה ובעדותה של הגב' פ.ש. הנתבעים הנשענים על ביקורה בחודש יוני 2017 עמ' 20 ש' 29- 30: "ש. את אומרת שהגעת בחודש יוני 2017 למנוחה? ת. כן, באתי לבקר אותה, היא היתה נראית נורא" - מתעלמים לחלוטין מן העובדה כי אין חולק כי בחודש יוני 2017 לאחר שחרורה מבית החולים לאחר השתלת קוצב הלב שהתה המנוחה בביתו של ר.א וכי בהמשך עדותה העידה כי רק שוחחה עם ר.א על אמו ולא ביקרה אותה ולפיכך לא ברור כלל כיצד יכולה הייתה להתרשם ממצבה של המנוחה, ראו עדותה בעמ' 21 ש/ 23- 29:
"ש. האם היית בקשר עם המנוחה בזמן שהיתה בשהות אצל ר.א בבית?
ת. אני ו- א.א
ש. עוד פעם א.א?
ש. ביהמ"ש: האם היית בקשר עם המנוחה בזמן שהיתה בשהות אצל ר.א בבית?
ת. כן, התקשרתי ל--- לשאול לשלום אמא שלו.
ש. עם המנוחה עצמה דיברת?
ת. עם המנוחה עצמה לא".