6. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד שעיקרה פלישה שלא כדין למקרקעין ופיצויים בסך 250,000 ₪. לטענתם, בשנת 2013 פלש יורשו של הרוכש, מר עבד עודה (להלן: "עבד עודה") למקרקעין בכוח הזרוע, הסיג גבול, עקר עצי זית וגרם לנזקים. התובעים ו/או מי מטעמם מעולם לא החזיקו ו/או השתמשו במקרקעין קודם לכן.
ההסכם
הסכם מכר ורכישה
נערך ונחתם בכפר אעבלין בתאריך 15.10.1980
בין: עזאת תופיק נאסר דאהוד מס' ת.ז. xxxxxxx
נסראת תופיק נאסר דאהוד מס' ת.ז. xxxxxxx
ויקרא להלן "צד א'"
ובין: מחמוד עבד עודה נושא ת.ז. xxxxxxx
מכפר אעבלין
ויקרא להלן "צד ב'"
מאחר וצד א' הוא הבעלים והמחזיק של 1350 מ"ר בחלקת הקרקע הידועה בחלקה 106, בגוש 12200, ואשר גודל שטחה הינו 5679 מ"ר.
ומאחר וצד א' מכר לצד ב' שטח שגודלו 3500 מ"ר מחלקות 83 ו-84, בגוש 12201.
ומאחר ואחרי הפקעת חלק גדול מהחלקה הנ"ל נשאר לצד ב' שטח שגודלו 2197 מ"ר.
ומאחר וצד א' אין ביכולתו להחזיר חלק מהתמורה לצד ב', הסכים למסור לו חלק מבעלותו בחלקה 106, בגוש 12200.
על כן הסכימו הצדדים כדלהלן:
1. לראות במבוא של הסכם זה כחלק בלתי נפרד ממנו וכאילו שנוסחה מחדש בין תכולת סעיף זה.
2. מסכים צד א' למסור לצד ב' כל אשר בבעלותו בחלקה 106, בגוש 12200, ללא תמורה וזאת תמורת פיצוי על מה שהופקע בחלקות 83 ו-84, בגוש 12201.
3. כמו כן הסכים צד א' להעביר את כל זכויותיו בחלקה הנ"ל לצד ב' ללא תמורה.
4. מסכים צד א' לחתום על כל המסמכים להעברת הבעלות בקרקע בספרי המקרקעין (הטאבו) לצד ב'.
5. חתימות צד א' על הסכם זה משמעו הסכמתו על כל סעיפי ההסכם ללא כפייה או כוח משום צד.
6. התנאים הנ"ל סוכמו בין הצדדים.
(חתימה) (חתימה) (חתימה)
עזאת תופיק נאסר דאהוד נסראת תופיק נאסר דאהוד מחמוד עבד עודה
צד א' צד ב'
(חתימה) (חתימה)
עדים עורסאן יוסף סלמאן מוחמד עבד עודה
אני עורך דין ח'אלד יאסין, מצהיר ומאשר כי כל הצדדים חתמו בפני בתאריך 20.10.1980
(חתימה וחותמת)
חאלד יאסין
עורך דין
ראיות התובעים
7. התובעים הגישו מטעמם את תצהיריהם של עבד עודה, עו"ד אבו ניל, יוסף עורסאן סלמאן, איהאב מוחמד עודה, חוגי'ראת אנואר, מוסא עודה ונאסיף עודה.
8. עבד עודה הצהיר כי אביו המנוח מחמוד, רכש את המקרקעין בהסכם כדי לתקן עוול בעסקת המקור. עבד עודה הצהיר כי הוא נכח בעצמו בעת חתימת ההסכם, שנחתם על ידי הצדדים, בפני שני עדים, מוכתר הכפר והדוד מר מוחמד עודה ז"ל, והחתימות אומתו על ידי עו"ד חאלד יאסין. עבד עודה הצהיר כי אביו ודודיו רכשו את חלקה 83 וחלקה 84, שילמו את מלוא התמורה והחזקה עברה לידיהם, אך בשנת 1976, לאחר סיום הליכי ההסדר, במעמד דיווח העסקה לרשות מיסוי מקרקעין בנצרת, נודע כי סך שתי החלקות יחדיו הינו 9,898 מ"ר, ולא 12,000 מ"ר, וזאת בשל עסקה קודמת שבוצעה במקרקעין עם המדינה. עם החתימה על ההסכם בשנת 1980, החזקה במקרקעין עברה לידי משפחתו, בה הם נהגו מאז כמנהג בעלים, עיבדו את האדמה, נטעו עצים, גידלו סוגים שונים של ירקות, גידרו את המקרקעין והקימו סככה לגידול חיות משק, וזאת ללא כל עוררין או התנגדות מצד משפחת דאוד. עבד עודה הצהיר כי לפני שנים רבות פנה לתאופיק, על מנת שיעביר את הזכויות לרבות רישומן. תאופיק ביקש את הסכם המקור לידיו לטובת דיווח העסקה ורישום הזכויות, אך לאחר קבלת ההסכם המקורי, העלימו, ואף התנער מן ההתחייבות. לגרסתו, עבד עודה הכחיש את טענת הפלישה והסגת הגבול למקרקעין. לגבי פסק הדין בתיק ת"א 607/05 שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת (תביעה לעניין הסכם מכר בחלקה נוספת, בינו לבין הנתבעת 2 שנדחתה בשל טענת הזיוף), טען כי פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה, וללא ידיעתו. פסק הדין שגוי מבחינה מהותית, ונמצא בטיפול משפטי לצורך ביטולו.