2. תקציב. דיני תקציב. אלה, אופיים ותוכנם, עומדים בלב מסקנתי כי אין בפנינו מקרה גבולי אלא ברור.
נזכיר, בראש ובראשונה, את סעיף 36א לחוק יסוד: הכנסת, המתנה את המשך כהונת הכנסת (וממילא הממשלה) באישור חוק התקציב השנתי בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק היסוד. זוהי הוראה חריגה. משמעותה שהממשלה איבדה את יכולתה להמשיך ולמשול בשל העדר פעולה – "מחדל מכונן". מחדל שמחייב בחירות. כך עולה לא מפסקי הדין של בית משפט זה, אלא מלשון חוק היסוד. על כך אין עוררין. הדין מגביל את המשך כהונתה של הממשלה, והמשמעות היא כי באין תקציב בתוך תקופה קצובה וקצרה אין ממשלה. המונח בחוק הוא כי בהעדר תקציב תוך המועד שנקבע, יראו את
--- סוף עמוד 98 ---
הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה: "לא נתקבל חוק התקציב בתוך שלושה חודשים מיום תחילתה של שנת הכספים, יראו ביום שאחרי סיום התקופה האמורה (להלן – היום הקובע) כאילו החליטה הכנסת על התפזרותה לפני גמר תקופת כהונתה, וייערכו בחירות מוקדמות..." (סעיף 36א(א) לחוק יסוד: הכנסת). זוהי הוראה מפתיעה. לא מדובר בכנסת שהתפזרה מכוח הצבעה, שהינה תולדה של החלטה ישירה להתפזר. אלא יש לראות אותה ככזו מחמת העדר תקציב. צא ולמד על מרכזיותה של העברת התקציב בפעולות הריבוניות. פעולה זו זוכה למעמד מיוחד. מחדל זה מחייב התפזרות הכנסת, ללא קשר לרצון הממשלה או הכנסת. עניין זה מדגים את כובד החובה להעביר תקציב שנתי, וההשלכות של אי העברתו.
ההוראה ברורה ומחייבת. ארחיב על הוראות היסוד בנוגע לתקציב. אומר רק, כפי שאבהיר בהמשך, כי לא בכדי הדוקטרינה של שימוש לרעה בכותרת חוק יסוד התעוררה ביחס לחקיקת התקציב, ולא בהקשר של חוקי יסוד אחרים. ישנו קונפליקט אינהרנטי בין ההוראה ללכת לבחירות, ובין ממשלה שמעוניינת להמשיך ולכהן. קונפליקט זה מתעצם כאשר פתרונו ניתן בצורה של הוראת שעה. ואולם, ההוראה הקוגנטית של החוק מחייבת לבקר את ההתנהלות בתיקון הוראת השעה. לכן, עיקר חוות דעתי יתמקד בהוראות חוק ביחס לתקציב, ובעיני, ובכפוף לאמור בהמשך, הכללים מתי יעשה שימוש בדוקטרינת השימוש לרעה, על אף חשיבותם, פחות רלוונטיים להכרעה מכפי שניתן לחשוב.
3. על מנת להבהיר את חשיבות ההכרעה בעתירות הנוכחיות – ולהניח את יסודות ההכרעה עצמה – ארחיב מעט לגבי ההוראות המרכזיות של חוק יסוד: משק המדינה, וחוק יסוד: הכנסת, שמהן מבקש תיקון הוראת השעה להעניק "פטור פרסונלי" לכנסת ולממשלה שכיהנו במועד קבלתו.