--- סוף עמוד 100 ---
4. כאמור, הסדרים אלה מביאים לידי ביטוי, בראש ובראשונה, את עקרון הפרדת הרשויות, ואת החיוניות של פיקוח פרלמנטרי על הממשלה בזירת התקציב. אכן –
"הכסף, כפשוטו, הוא הדם בעורקי הגוף הפוליטי המכונה 'המדינה'. הוא סם החיים שמאפשר לה להתקיים, להתקדם ולמלא את הפונקציות המגוונות שמסורות לה. דווקא בשל כך, קביעת תקציב היא פררוגטיבה של נבחרי הציבור" (עניין התקציב הדו-שנתי, פסקה 1 לחוות דעתי).
במילים אחרות, "התקציב הוא אחד מן העמודים המרכזיים עליהם נשען הפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה" (בג"ץ 4908/10 בר-און נ' כנסת ישראל, פ"ד סד(3) 275, פסקה ה' לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (2011); להלן: עניין בר-און). כפי שהסביר בשעתו ג'יימס מדיסון, ממעצבי חוקתה של ארצות הברית ונשיאה הרביעי (ההדגשה הוספה) –
“The House of Representatives cannot only refuse, but they alone can propose, the supplies requisite for the support of government. They, in a word, hold the purse… This power over the purse may, in fact, be regarded as the most complete and effectual weapon with which any constitution can arm the immediate representatives of the people, for obtaining a redress of every grievance, and for carrying into effect every just and salutary measure” THE FEDERALIST No. 58, 359 (JAMES MADISON) (Clinton Rossiter ed., 1961).
מטעמים דומים, קובעת גם שיטת המשטר הישראלית, כי "כאשר הכנסת לא מתאחדת סביב התקציב שהוצע על ידי הממשלה, המשמעות היא שהממשלה אינה נהנית מבחינה מהותית מאמון הכנסת" (בג"ץ 8749/13 שפיר נ' שר האוצר, [פורסם בנבו] פסקה 22 לחוות דעת הנשיאה מ' נאור (13.8.2017)). במקרה זה יראו, כאמור, את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה (סעיף 36א לחוק יסוד: הכנסת, שאותו ביקש "לעקוף" סעיף 1 לתיקון הוראת השעה), והממשלה החדשה שתקום תידרש להעביר חוק תקציב שנתי חדש בתוך פרק זמן קצוב.
--- סוף עמוד 101 ---
אכן, בניגוד לגישה המקובלת בארה"ב – שם ניתנה עדיפות מובהקת לעקרון הפרדת הרשויות, כך שבהעדר חקיקה תקציבית תקפה (appropriation bills), הממשל אינו יכול להמשיך לתפקד (לסקירה, ראו Congressional Research Service, Shutdown of the Federal Government: Causes, Processes, and Effects (2018), https://fas.org/sgp/crs/misc/RL34680.pdf) – הרשות המכוננת בישראל יצרה הסדר מאוזן יותר, המכיר בקיומם של אילוצים פוליטיים שעלולים לעכב את אישור התקציב בכנסת. על מנת להבטיח את תפקודה התקין של הממשלה בתקופת הביניים, ולמנוע שיתוק (ראו דברי ההסבר להצעת חוק יסוד: הרשות המבצעת, ה"ח התש"ן, 159), נוצר, אפוא, מוסד "התקציב ההמשכי", לתקופת הביניים שעד קבלת חוק תקציב שנתי (זאת, להבדיל מחלופת תקציב הביניים, שבסעיף 3(ד) לחוק יסוד: משק המדינה, שאישורה מותנה אף הוא בקיום רוב תומך בכנסת). מוסד התקציב ההמשכי מעניק, אפוא, גמישות לרשויות ויוצר "הוראת מעבר" שאינה מובנת מאליה. עם זאת, אין בכך כדי לפרוץ גדר; הרשות המכוננת התוותה את האיזונים, והציבה גבולות שלא ניתן להתעלם מהם.