--- סוף עמוד 114 ---
(בג"ץ 10042/16 קוונטינסקי נ' כנסת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 55 לפסק דינו (6.8.2017) (להלן: עניין קוונטינסקי)). ככל רשויות השלטון, מחויב בית משפט זה להגן על חוקי היסוד המצויים בליבת שיטתנו המשפטית (ראו: אהרן ברק "תיקון של חוקה שאינו חוקתי" ספר גבריאל בך 361, 377 (2011) (להלן: ברק)), ולהכריע בסוגיות המובאות לפניו לאור ערכי היסוד הראויים למשטר דמוקרטי חוקתי – יהיו הם כתובים עלי ספר או לאו" (שם, פס' 3).
ראו גם: פרופ' יניב רוזנאי "שימוש לרעה בחוק יסוד" ספר אליקים רובינשטיין 1383 (2020).
העדרו הממושך של חוק יסוד: החקיקה; אי-קיומה של פרוצדורה שונה לקבלתו של חוק יסוד לעומת קבלתה של חקיקה ראשית "רגילה"; השחיקה במעמד חוקי היסוד והזילות בהם כפי שהיא מתבטאת, בין היתר, בתדירותם הגבוהה של התיקונים בחוקי היסוד ובמאפייניהם (ויצוין שאף חוות דעתם של שופטי המיעוט בפסק דין זה מודות בקיומה של זילות זו) – כל אלו מצדיקים ומחזקים את תפקידה ואת חשיבותה של הביקורת השיפוטית על חקיקת היסוד. לכאורה, די בכך שהכנסת תכתיר חוק בכותרת "חוק יסוד" וללא ציון השנה – והרי הוא "נהנה" ממעמד נורמטיבי עדיף. ניסיון החיים מלמד כי המבחן ה"צורני" לזיהויו של חוק יסוד אינו מספק ואין די בו כדי לבחון האם אכן מדובר בנורמה חוקתית. דוקטרינת ה"שימוש לרעה" יושמה זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה. כפי שהדגישה השופטת ברק-ארז בחוות דעתה, על חוקי היסוד והתיקונים להם לקדם את הפרויקט החוקתי (שם, פסקה 17).
5. בעניין התקציב הדו-שנתי, קבע המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין, כדלקמן:
"ואכן, זוית התבוננות שונה אל הסוגיה מציעה דוקטרינת השימוש לרעה, המעוררת את השאלה האם עצם העובדה שהחוק נחקק על דרך של הוראת שעה מהוה 'שימוש לרעה בסמכות המכוננת, באופן הפוגם בתוקפו של חוק יסוד הוראת השעה כחוק יסוד' [...]
כמו כן, ולדידי זו עיקר לענייננו, השימוש לרעה יכול שיהא שימוש לרעה בסמכות המכוננת כשלעצמה. דוקטרינת השימוש לרעה, אף שהיא במתחם החוקתי, שאובה בבסיסה, כך נראה, מכללי היסוד של המשפט המינהלי, אשר להם מחויבים הרשות המבצעת וגופי המינהל מגשימי מדיניותה; כמו כל כוח שלטוני, גם סמכותה של הרשות המכוננת, צריך שתופעל בתום לב ומשיקולים ענייניים, ובשם התכלית שבעטיה ניתנה הסמכות... לטעמי, משמעות הדברים, בלשון פשוטה,
--- סוף עמוד 115 ---