50. בית המשפט קבע, כי כהן הבין את המצב לאשורו, דהיינו, כי ההחלטה שקיבלו תדמור ועוזריו, משמעה פעולה בניגוד לחוק. כהן ידע, כי נוסח מכתביה של חב' דסק"ש לרשות ניירות ערך לא יפיגו את אי-החוקיות הטבועה בהחלטה ובפעולת החברה. לדבריו, הוא אף אמר זאת בישיבה בענין זה באופן שלא השתמע לשתי פנים. עם זאת, כהן ניסח את המכתבים הנילווים לדו"חות חב' דסק"ש שנשלחו לרשויות, ופעל לצירוף הסלקטיבי של דו"חות החברות הכלולות לדו"חות חב' דסק"ש, בניגוד לחוק. הוא נמצא אחראי בפלילים לאישומים שיוחסו לו.
יוסף בוק
51. יוסף בוק שימש מנהל כספים ודירקטור בחב' דסק"ש במועדים הרלבנטיים. בוק חזר בעדותו בבית המשפט על עיקרי גרסתו בחקירה ברשות, והעיד כי תמך בפתרון שנבחר על-ידי מנהלי החברה. עם זאת טען בעדותו: "לי לא היה ברור שלא עמדנו בדרישות החוק אז, כי לו הייתי יודע, הייתי אומר בפירוש אז שזה לא בסדר..." (מוצג ת\7, גליון 13, שורות 19-25). לטענתו, הוא סמך על היועץ המשפטי; הוא לא ידע שמדובר בקשר פלילי להטעות משקיע סביר, ולא התכוון להטעות. כמו כן טען, כי לא שמע את אזהרתו של היועץ המשפטי על דבר אי-החוקיות בפתרון שהוצע בענין ההגשה הסלקטיבית של דו"חות החברות הכלולות לרשות בלבד, וכי היה רשאי לסמוך על חבריו להנהלת חב' דסק"ש, אותם הכיר שנים רבות כאנשים נאמנים וישרים.
--- סוף עמוד 16 ---
52. בית משפט השלום דחה עמדה זו. נקבע, כי בוק השתייך לקבוצת המנהלים אשר בחרו ללכת בדרך בלתי חוקית. על-סמך עדותו של יעקב אשל בחקירתו ברשות, קבע בית המשפט כי "הפתרון" נדון במספר ישיבות, בהן נכחו אשל, תדמור, כהן, בוק ובנקירר, וכי משתתפי הישיבות ידעו כי "הפתרון" הנבחר אינו עומד בדרישות החוק (בית המשפט הסתמך, בין היתר, על מוצג ת\12, גליון מס' 2, שורות 16-17; מוצג ת\12, גליון מס' 3, שורות 21-23; ראו עמ' 93 להכרעת הדין בבית משפט השלום (להלן: הכרעת הדין - שלום)). אשל העיד כמו כן, כי אף אחד מן הנוכחים לא התנגד להחלטה, אשר לא תאמה את דרישות החוק.
53. גם עמוס בנקירר תיאר את הישיבות שקדמו לקבלת ההחלטה. אף הוא ציין, כי באותן ישיבות נכחו, מלבדו, המנכ"ל, בוק וכהן (פרוטוקול הדיון, בעמ' 76). עדותו של כהן מאשרת אף היא את נוכחותו של בוק בישיבות הקבוצה (תצהיר המשך חקירתו הראשית של נאשם 3 - במ/2 (להלן: במ/2), בעמ' 21; הכרעת הדין - שלום, בעמ' 96).