54. עדותו של כהן היתה נאמנה על בית משפט השלום בכל הנוגע לאזהרות שהשמיע בנוגע "לפתרון" שנתקבל. על יסודה, ועל יסוד עדויותיהם של יעקב אשל ועמוס בנקירר, קבע בית המשפט כי בוק שמע וידע את דבר אזהרות היועץ המשפטי על אי חוקיות הפתרון עליו הוחלט. נקבע, כי בוק אחראי לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
55. סוף דבר, בית משפט השלום קבע כי כל אחד מן המשיבים, בעלי התפקידים הבכירים בחב' דסק"ש, פעל במסגרת תפקידו לביצוע ההחלטה המשותפת להסתרת הדו"חות הכספיים של שלוש החברות הכלולות מן הציבור, בדרך של אי צירופם לדו"חות התאגיד המדווח שהוגשו לבורסה ולרשם החברות. הם פעלו כן מתוך כוונה ורצון להשיג את מטרתם, כשהם מודעים היטב לכל נסיבות הענין, והכל, כדי להטעות משקיע סביר. לאור מסקנה זו, כל ארבעת בעלי התפקידים הורשעו, וכן הורשע התאגיד עצמו בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום - 18 עבירות לפי סעיפים 36 ו-53(א)(4) לחוק ניירות ערך, ועל-פי התקנות הרלבנטיות, המנויות בכתב האישום.
גזר הדין
--- סוף עמוד 17 ---
56. בית משפט השלום גזר על חב' דסק"ש תשלום קנס כספי בסך 800,000 ש"ח. על תדמור הושתו 18 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי. כן הושת עליו תשלום קנס כספי בסך 700,000 ש"ח, או שנת מאסר אחת תמורתו. על כהן, בוק ואשל הוטלו 12 חודשי מאסר על תנאי, ותשלום קנס כספי בסך 450,000 ש"ח, או שנת מאסר אחת תמורתו.
57. המשיבים ואשל ערערו לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום הן לענין ההרשעה והן לענין העונש. המדינה מצידה ערערה על קולת העונשים שהוטלו על בוק ועל אשל.
58. לפני שמיעת הערעורים, הגיע יעקב אשל להסדר עם התביעה, לפיו יסיר את ערעורו על ההרשעה, והתביעה מצידה תסיר את ערעורה לענין העונש. משכך, נותרו על כנם ערעוריהם לבית המשפט המחוזי של ארבעת המשיבים לפנינו, הם חב' דסק"ש, תדמור, כהן ובוק, וכן ערעורה של המדינה על קולת עונשו של בוק.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי
59. הרכב בית המשפט המחוזי בפסק דינו נחלק בדעותיו. דעת הרוב (כב' סגנית הנשיא ד. ברלינר וכב' השופט ז. המר) נקטה בעמדה כי יש לזכות את המשיבים מן הספק. דעת המיעוט (כב' השופטת י. שיצר) סברה כי יש לדחות את הערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום, אך לקבל את הערעורים לענין העונשים, ולגזור את הדין בשונה מבית משפט השלום, כפי שפורט על-ידה.