71. עוד נפסק בדעת המיעוט, כי סעיף 36 לחוק ניירות ערך מחייב דיווח ברמה זהה לכל שלושת הרשויות – רשות ניירות ערך, הבורסה ורשם החברות – כדי להשיג את תכלית הסדרת הפעילות בשוק ההון, ולשם שמירת עניינו של ציבור המשקיעים בניירות הערך. הגשת דיווחים על-ידי התאגיד המדווח במתכונות שונות לרשות ניירות ערך מצד אחד, ולבורסה ולרשם החברות מצד שני, מפרה את דרישת המחוקק, ומשפיעה על זרימת מידע תקין למשקיעים באמצעות הבורסה ורשם החברות. צינור המידע נחסם כשלא הוגשו דו"חות החברות הכלולות לגורמי פיקוח אלה. פעולת משלוח הדו"חות השונים לגופי הפיקוח השונים בשוק ההון משקפת כוונה להטעות לא רק את גופי הפיקוח אלא גם את המשקיע. "ההטעייה היתה לכל הכוונים, וללא אבחנות בין המוטעים", קובעת השופטת שיצר. בצדק, היא קובעת, הוחל על מקרה זה סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, שכן בולט בנסיבות הענין העדר תום הלב והכוונה המודעת
--- סוף עמוד 22 ---
אצל המשיבים להשיג תוצאה של הטעיית המשקיע. העבירה בוצעה לא אגב התנהגות רשלנית או חוסר תשומת לב, ולא כפרי אילוצים אובייקטיביים כלשהם, שאז אפשר שהיתה חלה על נסיבות המקרה העבירה שבסעיף 53(ג)(8) לחוק. כאן התבצעה התנהגות מניפולטיבית אסורה, מלווה בחוסר תום לב. התחכום בהתנהגות המשיבים היה כה רב עד כי הרשויות לא גילו את דבר ביצוע העבירות הרבה שנים. נקבע, כי מעמדם של המשיבים בשוק ההון, ניסיונם רב השנים בשוק ניירות הערך, ואופן התנהלותם כפי שהוכח, מצביעים על כך כי הם ידעו, או, למצער, היו מודעים, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, כי אי צירוף דו"חות החברות הכלולות עלול להטעות את המשקיע הסביר. לאור תחולת הלכת הצפיות, ידיעתם או מודעותם כאמור מספיקה לקיום היסוד הנפשי הנדרש בעבירה.
72. שופטת המיעוט דחתה את טענת המשיבים כי התנהגותם נבעה ממצב משפטי לא ברור ששרר אותה עת ביחס לחובת צירוף דו"חות חברה כלולה. נקבע, כי המצב המשפטי היה ברור, והמשיבים ידעו כיצד יש לפעול על מנת לקיים את הוראות החוק.
73. בית המשפט בדעת המיעוט התייחס גם לטענות ספציפיות שהועלו על-ידי המשיבים. בעניינו של תדמור, נדחתה הטענה כי ארעה מבחינתו "טעות במצב דברים" באשר לקיומו של פרט מטעה באי פרסום דו"חות החברות הכלולות. נקבע, כי לא נתקיימו בעניינו יסוד הכנות, תום הלב, והסבירות בטעות הנטענת, והדברים נלמדים מהתנהגותו והתנהגות חבריו.