82. בנוגע להלכת הצפיות נטען, כי דעת הרוב צמצמה צמצום יתר את תחולת הלכת הצפיות בעבירה של הכללת פרט מטעה בדו"ח כספי, והגבילה אותה לפרטים חסרים, מוגדרים ונקודתיים בלבד. לטענת המדינה, הלכת הצפיות תואמת את תכלית חוק ניירות ערך ויש להתאימה לתכלית הוראת החוק הספציפית שבה אנו עוסקים. המבחן לפרט חסר מטעה הוא מבחן המהותיות. מבחן זה אינו מותנה בהיות הפרט מצומצם, מוגדר ונקודתי. הוא משקף עובדות אשר אילו המשקיע הסביר היה יודע אודותיהן היה בכך כדי לשנות באופן מהותי את בסיס המידע שעליו הוא משעין את החלטתו בתחום ניירות הערך. מבחן המהותיות יכול להיות מורכב ממכלול הנתונים בדו"ח כספי, ולחול על נתונים רבים המתמזגים אלה באלה. הפרט החסר יכול להיות נקודתי, או מורכב ממכלול שלם של נתונים, והמבחן הוא האם העדרו משפיע על החלטת המשקיע; אופיו של הפרט החסר – כפרט נקודתי או כמקבץ נתונים מורכבים – אינו מכריע לענין מהותיותו. לכן, אין לאמץ את עמדת הרוב שקבעה כי דו"חות כספיים, בעלי פרמטרים קבועים, הם מידע לא מוגדר שחסרונו אינו פרט מטעה העלול להשפיע על המשקיע. פרטים שהחוק והתקנות מחייבים הכללתם בדו"חות חברה ציבורית אין לטעון לגביהם שאינם מהותיים למשקיע הסביר.
83. חב' דסק"ש הינה חברת אחזקות, ואין לה פעילות משל עצמה. פעילותה מתרכזת בחברות המוחזקות. לכן ישנה חשיבות מהותית בחשיפה לציבור של דו"חות החברות המוחזקות. במיוחד נכון הדבר ביחס לחב' ישקר, שתרמה לחב' דסק"ש נתח מהותי מרווחיה במשך כל השנים. רק בדרך של גילוי נתונים מלא ניתן לתת לציבור המשקיעים תמונה מלאה. בע"א 218/96 ישקר בע"מ נ' חב' השקעות דיסקונט ([פורסם בנבו], 21.8.1997) (להלן: פרשת ישקר) נפסק, כי נוכח תרומתה הגדולה של חב' ישקר לרווחי חב' דסק"ש לא יכול להיות ספק בענין מהותיות הדו"חות שלה לעסקי חב' דסק"ש. הוא הדין לגבי חברה מפסידה כחב' תפרון. הדו"ח הכספי תורם להבנתו והערכתו של המשקיע בדבר סיכויי ההישרדות של החברה, הסיבה להיווצרות הפסדיה, ונושאים אחרים רלבנטיים להשקעה. שאלת הצגת המידע לציבור אינו ענין להחלטתה הסלקטיבית של החברה.
--- סוף עמוד 26 ---
84. מוסיפה המדינה וטוענת כי הנחת דעת הרוב לפיה הלכת הצפיות חלה רק על פרטים חסרים שהמשקיע אינו מודע לחסרונם מצמצמת יתר על המידה את תחולתה של הלכה זו. על-פי הטענה, הלכה זו חלה גם אם משקיע יודע שפרט מסוים הושמט, ואין לו דרך לברר את תוכנו. בנסיבות אלה, המשקיע אינו יודע את תוכן הפרט החסר ומדוע הוחסר, והאם הוחסר בשל קיום פטור מגילוי או בשל מעשה רמייה, או מטעם אחר.