104. נטען, כי נתוני החברות היו טובים, וכי כל הנתונים המהותיים מופיעים בדו"חות חב' דסק"ש, או למצער, לא הוכח שלא נכללו בהם. יתר על כן, החסר בדו"חות החברות המוחזקות היה גלוי לעין כל, ומכלול נתונים אלה שולל קיום כוונה להטעות. עוד נטען, כי אין קביעה עקרונית בפסק הדין קמא בדבר צמצום יסוד המטרה בסעיף העבירה, ואין יסוד גם לטענה בדבר צמצום תחולת הלכת הצפיות. נפסק, כי הלכת הצפיות קשה יותר להחלה כשאין מדובר בפרט ספציפי מוגדר, ותו לא. פסק הדין
--- סוף עמוד 32 ---
עסק בשאלת יישום הלכת הצפיות בנסיבות הספציפיות של המקרה, ולא התיימר לקבוע קביעות עקרוניות חדשות.
105. בענין החזקה שבסעיף העבירה נטען, כי פרשנותה הרחבה של המדינה לחזקה האמורה הופכת את העבירה בסעיף 53(א)(4) לעבירה של אחריות קפידה, אף שהיא דורשת כוונה מיוחדת. פרשנות זו גם אינה תואמת את המדרג שיצר החוק בין העבירה החמורה יותר שבסעיף 53(א)(4), לבין העבירה הקלה יותר שבסעיף 53(ג)(8) לחוק. הפרשנות המרחיבה של המדינה לפיה בכל מקרה שדיווח לרשויות אינו מלא או אינו מדויק קמה ראייה לכאורה בדבר קיום כוונה מיוחדת להטעות משקיע סביר היא בלתי סבירה, ופוגעת ביסודות המשפט הפלילי.
הכרעה
המישור הנורמטיבי
106. השאלה העומדת להכרעה היא – האם התנהגות המשיבים במועדים הרלבנטיים באי צירוף הדו"חות הכספיים של החברות הכלולות לבורסה ולרשם החברות הגיעה כדי עבירה פלילית על-פי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך.
107. זו לשון סעיף העבירה במועדים הרלבנטיים לענייננו בשנים 1990-1995:
"הפרת הוראות של חוק זה
53. (א) מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס פי ארבעה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977...:
...
(4) לא קיים הוראה מהוראות סעיף 36, הוראה של הרשות לפי סעיף 36א, הוראה החלה עליו מכוח סעיף 36ב או הוראה מהוראות סעיף 37, או תקנות לפי הסעיפים האמורים, או גרם לכך שבדו"ח או בהודעה לפי חוק זה או תקנות לפיו שנמסרו לרשות או לבורסה יהיה פרט מטעה, והכל כדי להטעות משקיע סביר; לענין זה, אם לא הוגש דו"ח תקופתי או דו"ח כספי ביניים תוך חודשיים מהמועד האחרון הקבוע להגשתו, או עברו למעלה משבעה ימים מהמועד שנקבע להגשת דו"ח מיידי או הודעה, והם לא הוגשו, או לא נמסרו בהתאם לדרישת הרשות, תהיה זאת ראייה לכאורה כי מי
--- סוף עמוד 33 ---
שחלה עליו החובה להגיש דו"ח או הודעה כאלה נמנע מהגשתם כדי להטעות".