113. בתהליך הפרשנות נבחן בשלב ראשון נוסחו של החוק. הנוסח מעצב את המסגרת הלשונית שבתחומה מתממשת הפרשנות התכליתית. הפרשנות התכליתית מבקשת לאזן בין התכלית הסובייקטיבית של המחוקק לתכלית האובייקטיבית, המבטאת את הערכים והעקרונות שהנורמה נועדה להגשים בזמן נתון ובחברה נתונה (אהרן ברק, פרשנות תכליתית במשפט, 195 (2003)). עקרונות פרשנות כלליים הנוגעים לחקיקה חלים גם על פרשנות חוק פלילי, אלא שבשל המהות המיוחדת של הנורמות הפליליות, שהפעלתן כרוכה בפגיעה בחירות הפרט, ופעמים גם בהגבלת זכויות אדם אחרות, ניתן בתחום זה משקל מיוחד להיבט זכויות האדם בהליך האיזון הפרשני בין התכליות השונות העשויות לעמוד ברקע הנורמה (פרשת רויטמן, שם; אהרן ברק שופט בחברה דמוקרטית 183 (2004); אהרן ברק "על פרשנותה של הוראה פלילית" מחקרי משפט י"ז, 347 (2002)). תכליתם העיקרית של דיני העונשין היא להגן על הערכים של סדר ובטחון ציבורי החיוניים לתפקודה התקין של החברה, תוך איזון ראוי עם זכויות אדם (בג"צ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ועסקים (ע"ר), חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר, פסקאות 4-10 לפסק דיני ([פורסם בנבו], 19.11.2009)). לנורמה העונשית הספציפית תכלית חברתית מוגדרת, אך הגשמתה חייבת להיעשות בהרמוניה לשיטה הערכית כולה לצורך איזון בין הנורמה הפלילית לשיטה הנורמטיבית הכוללת. יש לזהות את הערך המוגן בנורמה, ולקבוע מהו מרחב ההגנה שיש לתת לו. מרחב זה מושפע מהאיזון הנדרש בין משקלו של אותו ערך ביחס למשקלן של חירויות היסוד של האדם, הנפגעות עקב הפעלתו (פרשת אונגרפלד, בפסקה 16).
פירוש המקל עם הנאשם
--- סוף עמוד 35 ---
114. סעיף 34כא לחוק העונשין קובע את כלל הפירוש המקל עם הנאשם, ואלה הוראותיו:
"פרשנות
ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין".
115. כלל הפירוש המקל עם הנאשם מיושם בשני שלבים:
ראשית, הפירוש המקל עם הנאשם יחול רק כאשר הדין הפלילי ניתן למספר פירושים סבירים על-פי תכליתו (דנ"פ 1558/03 מדינת ישראל נ' אסד, פ"ד נח(5) 547, פסקה 15 ואילך לפסק דינו של הנשיא א' ברק (2004) (להלן: פרשת אסד)). כאשר קיים רק פירוש סביר אחד המגשים את תכלית הנורמה הפלילית, יש לנהוג על-פיו, ובנסיבות כאלה אין תחולה לכלל הפרשנות המקל עם הנאשם. רק כאשר פירושה של הנורמה, על-פי תכליתה, מעלה מספר פירושים אפשריים שכל אחד מהם מגשים באופן סביר את תכליתה של הנורמה, נכנס עקרון הפירוש המקל עם הנאשם לפעולה (ע"פ 3818/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 721, 729 (2001) (להלן: פרשת פלוני)). נקודת המוצא בהחלת סעיף 34כא לחוק העונשין הינה הפרשנות התכליתית בפלילים אשר ביסודה מונחים לשון הדין ותכליתו (ע"פ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 721, 771 (2000)). רק בהינתן יותר מפירוש סביר אפשרי אחד לדין, וכאשר כל אחד מהפירושים מגשים בדרכו את תכלית הדין, כי אז ניתן לבחור מתוך האפשרויות השונות את הפירוש המקל עם הנאשם.