138. בבחינת מהותיות המידע שבידי המשקיע, יש לשים דגש על המידע האמור להיות בידיו, ולאו דוקא על מידת השימוש בפועל שהוא עתיד לעשות בו לצורך קבלת החלטתו (ענין גיבור סברינה, בעמ' 188). דיני ניירות ערך השאירו בידי המשקיע את חופש ההחלטה כיצד לנהוג בנייר הערך, ובתוך כך, גם את חופש הטעות בקבלת
--- סוף עמוד 46 ---
ההחלטה. מטרתם לתת בידי המשקיע את מלוא האמצעים החיוניים להגיע להחלטה מושכלת, על בסיס מידע אמין, מלא ועדכני. אמר על כך L. Loss, Securities Regulation, p. 177 (3rd ed. 1998) (להלן: L. Loss):
"Congress did not take away from the citizen his inalienable right to make a fool of himself. It simply attempted to prevent others from making a fool of him."
חריג לדרישת הגילוי
139. חוק ניירות ערך נותן ביטוי למתח הקיים בין חובת הגילוי כלפי המשקיע הסביר, לבין אינטרסים נוגדים לגילוי, שיש לתת להם משקל יחסי ראוי. בשני עניינים כאלה דן סעיף 19 לחוק, הקובע תנאים למתן פטור מגילוי של פרט בתשקיף. האחד – ענין הקשור באינטרס שמירה על סוד מסחרי של התאגיד; והאחר – גילוי העלול לפגוע באינטרס ציבורי שעניינו בטחון המדינה, כלכלת המדינה, או חקירה פלילית.
140. בענין סוד מסחרי – שהוא הרלבנטי לענייננו, הוקנתה סמכות לרשות ניירות ערך לפטור מציע מהכללת פרט בתשקיף אם "לדעתה, שמירה על סוד מסחרי של המציע מצדיקה אי גילוי הפרט, ובלבד שאינו פרט שאילו היה כלול בתשקיף, היה משקיע סביר עשוי להימנע מרכישת ניירות הערך המוצעים". תנאי זה משמעו כי באיזון בין חובת הגילוי הנאות של פרט מהותי למשקיע, לבין אינטרס התאגיד לשמור על סוד מסחרי, תינתן עדיפות לערך הגילוי. גישה דומה ננקטה גם ביחס לפרט שגילויו עלול לפגוע באינטרס ציבורי, המסמיך את הרשות להורות על אי גילויו אם הוגשה לה תעודה מהשר המוסמך או יו"ר הרשות (במקרה של חקירה פלילית על-ידי הרשות) בדבר חשש לפגיעה כזו. אלא שאם מצאה הרשות כי הפרט חשוב למשקיע, לא תתיר את פרסום התשקיף, ובכך תגן על המשקיע ועל האינטרס הציבורי בד בבד.
141. אשר לדיווח תקופתי לצורכי השוק המישני, מפנה החוק בסעיף 36ג להוראות הפטור מגילוי בתשקיף על-פי סעיף 19 ולאיזונים הטמונים בו, בשינויים המתחייבים מן הענין. על משמעות הפטור והשלכתו על ענייננו נרחיב את הדיבור בהמשך.
יסודות העבירה בסעיף 53(א)(4) לחוק