148. חברת אחזקות כדוגמת חב' דסק"ש, הפועלת באמצעות חברות כלולות, אינה מציגה דיווח מלא ושלם בפני המשקיע הסביר כאשר נשמטים ממנו דו"חות כספיים של החברות הכלולות, שפעילותן מקרינה במישרין על מעמדה ופעילותה של חב' דסק"ש בשוק. השמטת דו"חות החברות הכלולות הינה "פרט מטעה" במובנו הכולל והשלם של מושג זה. כפי שיוסבר בהמשך, מהותיות המידע המצוי בדו"חות הכספיים של החברות הכלולות אינו ענין המצריך הוכחה. זהו נתון מהותי במובן הנורמטיבי, המתקיים מעצם דרישת החוק ותקנות ניירות ערך המחייבת צירוף דו"חות אלה לדיווח חברת האחזקות. לפיכך, ניתן היה, לטעמי, להגיע בנקל למסקנה כי היסוד העובדתי החלופי בעבירה על-פי סעיף 53(א)(4) לחוק, המדבר בהכללת "פרט מטעה" בדו"ח של חב' דסק"ש שהוגש על-פי סעיף 36 לחוק, מתקיים אף הוא.
149. לסיכום הדברים באשר ליסוד העובדתי בעבירה ניתן לומר: היסוד העובדתי שבעבירה מתקיים, אפוא, בענייננו, על הפן הפאסיבי ועל הפן האקטיבי שבו. הפן הפאסיבי משתקף באי-הגשת דו"חות החברות הכלולות לבורסה ולרשם; הפן האקטיבי מתקיים בהגשת דיווח חב' דסק"ש, תוך גרימה לכך שיכלל בו "פרט מטעה" על דרך השמטת דו"חות החברות הכלולות, הכוללים פרטים מהותיים הנדרשים לידיעת המשקיע הסביר אודות התאגיד המדווח, חב' דסק"ש. אי גילוי מידע מהותי בדו"ח מהווה אי גילוי העלול להטעות משקיע סביר בשוק ניירות הערך (ענין פולק, בפסקה 12).
--- סוף עמוד 49 ---
היסוד הנפשי בעבירה
150. היסוד הנפשי בעבירה מתרכז בתיבה "והכל כדי להטעות משקיע סביר". משמעות הדבר היא כי לצורך גיבוש העבירה, אין די בקיום הנתון כי אדם נמנע מדיווח על מצב התאגיד בהתאם לסעיף 36 לחוק, או הגיש דיווח שהיה בו פרט מטעה. גיבוש יסודות העבירה מותנה בכך שחלופות עובדתיות אלה נעשו "כדי להטעות משקיע סביר".
151. העבירה בענייננו היא עבירה התנהגותית, המחייבת מחשבה פלילית. נדרשת בראש וראשונה מודעות ביחס ליסודות העובדתיים בעבירה, שהם הרכיב ההתנהגותי והנסיבתי של העבירה, קרי: נדרשת מודעות הנאשם לכך שהוא לא הגיש דיווח כנדרש על-פי החוק, או שהגיש דיווח שכלל פרט מטעה. אלא שבכך לא די. נדרשת כוונה מיוחדת שעניינה מטרה להטעות משקיע סביר. מדובר, אפוא, בעבירה התנהגותית שאחד ממרכיבי המחשבה הפלילית שבה הוא דרישה כי מעשה העבירה ישיג יעד מסוים שהוא מעבר לנדרש ברכיב העובדתי של העבירה. זוהי התכלית, והמטרה שאותה מבקש המבצע להשיג. מדובר במחשבה פלילית מיוחדת, שעניינה "הרצון או השאיפה להשגת יעד מסוים", כאשר אותו יעד הוא מעבר לנדרש ברכיב העובדתי של העבירה (ענין פולק, בעמ' 108).